כל הפוסטים של הרב ד"ר עידו פכטר (נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)

מנהג אבות או מנהג המקום? ברשימות הקודמות עסקנו בחילוקי המנהגים בתפילה בין אשכנזים לספרדים והדרך לאחד ביניהם. הסוגייה האחרונה בה

שלושה פסוקים במגילת אסתר מתארים את ההתפתחות שחלה בעיצוב ימי הפורים והלכותיהם. בתיאור הפורים הראשון שחגגו לאחר המלחמה בי"ג אדר,

טרם מגיעה זמנה של ברכת כהנים, מקובל כי הלויים שבקהל הולכים יחד עם הכהנים לכיור סמוך כדי ליטול את ידיהם.

בשתי הרשימות הקודמות עסקנו בחומרות הקטניות, בשני המניעים המרכזיים שדורשים מאתנו, לענ"ד, להקל בה עד כמה שניתן בימינו, ובמקומות שבהם

ברשימה הקודמת העלנו שני טיעונים כבדי משקל מדוע יש להקל בימינו, עד כמה שניתן, בחומרת הקטניות. האחד, החתונות הבין-עדתיות בימינו

בקרב יוצאי אשכנז (במיוחד אבל לא רק) קיים איזשהו פרדוקס בפסח. מצד אחד, מדובר בחג לכל דבר, ובחג כידוע יש

התחלנו לפני פסח לדון בסוגיית כשרות הבשר. עמדנו על השינוי הגדול שחל בעידן התעשייתי ביחס לבשר. אם עד לפני כמה

בעקבות טענתי ברשימות הקודמות לקיום רצף דתי בתוך האורתודוקסיה, רבים העלו בפני חשש לפריצת גבולותיה של האורתודוקסיה. הרי תהיה פה

דגים, כידוע, אינם נחשבים ל"בשר" מבחינה הלכתית. אין בהם חובת שחיטה ולא מליחה ומעיקר הדין ניתן לאכלם יחד עם חלב.

ברשימה הקודמת התחלנו את עיוננו במצוות מינוי המלך. ראינו, כי למרות שלכאורה הן התורה והן ההלכה תומכות במשטר מלוכני, למעשה