כל הפוסטים של הרב ד"ר עידו פכטר (נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)

בזמן האחרון צמח שם חדש לאלו שנטשו באופן מוצהר את המחנה האורתודוקסי, והוא 'דתיי הרצף'. להיות דתי רצף משמעו שהנושא

תופעת החילון זעזעה את מחשבתו של הראי"ה קוק. בעודו בחו"ל הוא התייחס לחילונים באמות המידה המקובלות אז בעולם היהודי– ככופרים

"כי גדול הוא יותר ההבדל הפנימי שבין שומרי תורה לעוזבי דת, מאותו ההבדל שבין ישראל לעמים", כך כתב לא אחר

אם היינו שואלים לפני 20 שנה מהו חלומה של כל אמא יהודייה התשובה היתה ברורה: שהילד שלה יהיה רופא או

היהדות איננה שואפת להפוך את הגויים ליהודים, אבל איזו דרך היא מציעה להם, מלבד שמירת שבע מצוות בני נוח? האם

משהו לא טוב קרה לתפילה לאורך הדורות. כשחכמי יבנה ניסחו את תפילת הקבע, הם היו מודעים למחיר של הזמנים הקבועים

בניגוד לנצרות ולאסלאם, היהדות איננה שואפת להפוך את העולם ליהודי. לא רק שאין לה כל עניין לכפות עצמה על אומות

מהי המשמעות של בחירת ישראל בעידן שבו ערך השוויון הוא כה מרכזי? האם אין במושג ה"בחירה" סתירה לעולם הערכי המודרני

"לא נולדו הגויים רק בשביל לשמש אותנו, לשרת אותנו. אם לא, אין להם מקום בעולם", צוטט הרב עובדיה יוסף באחד

את הרשימה בנושא מכנסיים לנשים אני מתקשה לכתוב. לא מפני שאין לי דעה בנושא, או מקורות בעניין, אלא בגלל שיש