כל הפוסטים של הרב ד"ר עידו פכטר (נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)

בעקבות הרשימה הקודמת בה טענתי שיש לעשות תשובה גם בתחום של תפיסת הא-לוהות, קיבלתי תגובות מגוונות. מספר מגיבים ביקשו ממני

את מצוקות ליבי אני חושף כאן בפניכם: בזמן האחרון אני נוכח יותר ויותר שהשפה הדתית, על צדדיה השונים, נתקעה אי

משנתו של הראי"ה קוק אקטואלית מאוד עבורנו כיום, ולו בשל סיבה אחת: אנו רחוקים מאוד מהיישום שלה – לא באופן

"העולם כולו נגדנו", כתב יורם טהרלב בשנת 1969, בשיר שכבש את מצעד הפזמונים, ונראה שההיסטוריה חוזרת על עצמה. מעמדה הבינלאומי

הטענות נגד המגזר החרדי שלא מתגייס חזקות ומוצקות. ההשתמטות שלהם מלקחת חלק פעיל בהגנה על המדינה היא לא מוסרית והייתי

20 שנה להתנתקות. 20 שנה לפצע הפתוח של הציונות הדתית, ושלי באופן פרטי. אני הייתי שם, בחור צעיר בן 22,

ישבתי לאחרונה בישיבה שבה השתתפו אנשים מתחומי עיסוק שונים, וכפי שקורה לא פעם, השיחה התגלגלה די מהר לענייני השעה –

בסמיכות מופלאה, מספר ימים לפני שבת פרשת פנחס, שבו קראנו על בנות צלפחד שקיבלו נחלה בארץ ישראל, פסק בית המשפט

כמדי שבת, אמרתי בשבת האחרונה לפני תפילת מוסף, את תפילת 'אב הרחמים' לזכר "קהילות הקודש שמסרו נפשן על קדושת השם".

במחילה מכבוד תורתו של הרב הראשי, הרב קלמן בר (שהיכרות רבת שנים לנו מעת כהונתי כרב קהילה בנתניה, בה הרב