כל הפוסטים של הרב ד"ר עידו פכטר (נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)

היהדות האורתודוקסית אמונה על הלכה של יומיום. לכן היא מנוגדת באופייה העמוק לזרמים האחרים עסקנו ברשימה הקודמת בהבחנה שבין מצוות

היהדות נתפסת כאורח חיים מופתי, שמתבטא בכל פרטי החיים – ביחסים החברתיים ובבניין האישיות אנו נוטים לחלק את תרי"ג מצוות

בשבועות האחרונים התבוננו בעשרת הדיברות. הצעתי לראות בהם חוקה של החברה הגאולית שאותה מבקשת התורה ליצור. יש בהם חיובים שבין

אומרים שזה הדיבר הקשה ביותר. מילא לא לגנוב ולא לגרום נזק. אך, כיצד יכול אדם שלא לחמוד את מה שיש

אדם לא יכול להתנהג בצורה שמעידה על דבר אחד, בעוד שאמונתו ודעותיו נמצאות במקום אחר תמונתו של אחד הרבנים המפורסמים

אינני יודע מדוע, אבל נוצר הרושם שבחברות מאמינות ודתיות אין מספיק הקפדה על ענייני ממון. סיפורים רבים ישנם על גופים

ברשימה הקודמת התחלנו לדון במשמעותו של הדיבר 'לא תנאף' בחברה הגאולית שאותה התורה מבקשת לכונן באמצעות עשרת הדברות. קראנו את

כשאנו קוראים את החלק השני של עשרת הדברות, זה המתמקד ביחסים שבין אדם לחברו, אנו מסוגלים ברוב הפעמים להבין את

לא תרצח. זה נראה כל כך הגיוני, ברור ומתבקש, עד שאנו עשויים לשאול – מדוע צריך בכלל לצוות על כך

עשרת הדברות הם מופע כולל של אמונה ומוסר חברתי. יש צורך בקיומם של כולם כדי להשלים את קומתו של האדם