כל הפוסטים של הרב ד"ר עידו פכטר (נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)
התודעה ההלכתית – בין כניעה להתדמות
"דבר ה' זו הלכה". ארבע מלים אלו, מן התלמוד הבבלי במסכת שבת (קלח, ע"ב), מנסחות באופן קצר וחד את התודעה
הפילוסופיה של פסיקת ההלכה
אני מבקש לעצור למספר שבועות את העיסוק ההלכתי בסוגיות שונות לטובת עיסוק בעולמה של פסיקת ההלכה. הסיבה לכך כפולה: הסיבה
איסור השקר – חלק ג'
חותמו של הקב"ה אמת. בשל כך אנו נוהגים לסמוך את ברכת 'אמת ואמונה' או 'אמת ויציב' אל המלים האחרונות של
איסור השקר – חלק ב'
ברשימה הקודמת טענו שאיסור אמירת שקר הוא יותר מוסרי מאשר הלכתי. דהיינו, מדובר באיסור שנוגע לדפוס התנהגות מסוים ולאישיות מסוימת
איסור השקר
האם מותר לשקר? ודאי שאף אדם מוסרי לא היה עונה על שאלה זו בחיוב. שקר הינו דבר פסול, אשר ממוטט
לשון הרע (ג')
למרות שבתורה ובמשנה תורה לרמב"ם איסור לשון הרע נושא אופי מוסרי, ה'חפץ חיים' הפך אותו לעניין הלכתי מפורט ומדוקדק המאכלס
לשון הרע – מוסר או הלכה?
ה'מארי דשמעתא' בתחום לשון הרע הוא ר' מאיר שמחה הכהן מראדין, הידוע בכינויו 'החפץ חיים'. הוא שהעלה את העניין הזה
לשון הרע (ב')
מקורו של איסור לשון הרע הוא בספר ויקרא (יט, טז): "לא תלך רכיל בעמיך לא תעמד על דם רעך אני
על מוסר ויחסים בינאישיים
ברשימות הקודמות התחלנו לדון בהבחנה הקטגורית שבין הלכה ומוסר. מוסר מתווה לאדם דרך חיים שבאה לידי ביטוי באופנים שונים בנסיבות