כל הפוסטים של הרב ד"ר עידו פכטר (נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)

אדם יכול להיות מומחה גדול בהלכה, ובה בעת להיות רחוק ממנה כרחוק מזרח ממערב. הרמב"ן קרא לכך 'נבל ברשות התורה'.

"דבר ה' זו הלכה". ארבע מלים אלו, מן התלמוד הבבלי במסכת שבת (קלח, ע"ב), מנסחות באופן קצר וחד את התודעה

אני מבקש לעצור למספר שבועות את העיסוק ההלכתי בסוגיות שונות לטובת עיסוק בעולמה של פסיקת ההלכה. הסיבה לכך כפולה: הסיבה

ברשימה הקודמת טענו שאיסור אמירת שקר הוא יותר מוסרי מאשר הלכתי. דהיינו, מדובר באיסור שנוגע לדפוס התנהגות מסוים ולאישיות מסוימת

האם מותר לשקר? ודאי שאף אדם מוסרי לא היה עונה על שאלה זו בחיוב. שקר הינו דבר פסול, אשר ממוטט

למרות שבתורה ובמשנה תורה לרמב"ם איסור לשון הרע נושא אופי מוסרי, ה'חפץ חיים' הפך אותו לעניין הלכתי מפורט ומדוקדק המאכלס

ה'מארי דשמעתא' בתחום לשון הרע הוא ר' מאיר שמחה הכהן מראדין, הידוע בכינויו 'החפץ חיים'. הוא שהעלה את העניין הזה

מקורו של איסור לשון הרע הוא בספר ויקרא (יט, טז): "לא תלך רכיל בעמיך לא תעמד על דם רעך אני

ברשימות הקודמות התחלנו לדון בהבחנה הקטגורית שבין הלכה ומוסר. מוסר מתווה לאדם דרך חיים שבאה לידי ביטוי באופנים שונים בנסיבות