כל הפוסטים של הרב ד"ר עידו פכטר (נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)

סיימנו את רשימתנו הקודמת בשאלה כיצד ניתן לגשר על הפער שבין חובת ההסבה ההלכתית ובין מציאות ימינו, בה אנו אוכלים

אחת החובות המובהקות המעצבות את ליל הסדר כחגיגה של חירות היא חובת ההסבה. חובה זו מוזכרת כבר במשנה הראשונה שבפרק

להתפלל בקול ביחד ברשימה הקודמת עמדנו על כך שמנהג נקבע לפי המקום ולא לפי המשפחה, ולכן משהגענו מן הגלות לארץ,

מנהג אבות או מנהג המקום? ברשימות הקודמות עסקנו בחילוקי המנהגים בתפילה בין אשכנזים לספרדים והדרך לאחד ביניהם. הסוגייה האחרונה בה

שלושה פסוקים במגילת אסתר מתארים את ההתפתחות שחלה בעיצוב ימי הפורים והלכותיהם. בתיאור הפורים הראשון שחגגו לאחר המלחמה בי"ג אדר,

טרם מגיעה זמנה של ברכת כהנים, מקובל כי הלויים שבקהל הולכים יחד עם הכהנים לכיור סמוך כדי ליטול את ידיהם.

בשתי הרשימות הקודמות עסקנו בחומרות הקטניות, בשני המניעים המרכזיים שדורשים מאתנו, לענ"ד, להקל בה עד כמה שניתן בימינו, ובמקומות שבהם

ברשימה הקודמת העלנו שני טיעונים כבדי משקל מדוע יש להקל בימינו, עד כמה שניתן, בחומרת הקטניות. האחד, החתונות הבין-עדתיות בימינו

בקרב יוצאי אשכנז (במיוחד אבל לא רק) קיים איזשהו פרדוקס בפסח. מצד אחד, מדובר בחג לכל דבר, ובחג כידוע יש

התחלנו לפני פסח לדון בסוגיית כשרות הבשר. עמדנו על השינוי הגדול שחל בעידן התעשייתי ביחס לבשר. אם עד לפני כמה