כל הפוסטים של הרב ד"ר עידו פכטר (נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)

הלכות רבות מעצבות את היחס שלנו לגויים. לרוב מדובר בהלכות של הרחקה, האוסרות עלינו לשתות מיינם ולאכול ממאכליהם, לעשות אתם

בניגוד למשתמע מן התורה, חכמי המשנה פיתחו את דין 'ביטול עבודה זרה', המאפשר להשהות פסלים וצלמים, שעובדיהם ביטלו אותם מהיות

ברשימה הקודמת ראינו כי הן מבחינה תיאולוגית והן מבחינת המקורות, קשה למצוא בסיס לזיהויו של ראש השנה כיום בו האדם

בתודעה הציבורית, לראש השנה נזקפות שתי משמעויות: היום הראשון של השנה, והיום בו האדם נידון בפני בורא עולם. בין שתי

ברשימה הנוכחית אבקש לפרוס מספר הרהורים מסכמים, בעקבות סדרת הרשימות שעסקה בנושא תכנון המשפחה. הרשימות זכו לתגובות מגוונות, חלקן אוהדות

את הרשימה הקודמת סיימנו בהערה, שמצוות פריה ורביה שונה מכל המצוות בכך שחלקו של האדם בקיומה הוא מוגבל. האדם איננו

"כל ילד בא עם הברכה (כלומר, הפרנסה) שלו", כך גורסת האמרה הרווחת. משפט זה נועד להצדיק את ריבוי הילודה גם

הכוונה היא מרכיב קריטי בקיום מצוות שופר. פוסק הרמב"ם (הלכות שופר ב, ד): "נתכוון שומע לצאת ידי חובתו ולא נתכוון

לאמירת הסליחות אין מקור קדום. לראשונה אנו פוגשים אותה בכתבי הגאונים, וכפי שהדבר התגלגל למשנה תורה לרמב"ם (הלכות תשובה ג,

האקט שמאפיין כיום יותר מכל חתונה יהודית הוא שבירת הכוס, ואין דבר יותר אירוני מכך. שכן, לא זו בלבד שמדובר