כל הפוסטים של ד"ר גבריאל חזות (ממייסדי 'מידה טובה' לחקר ההיגיון היהודי, מרצה באונ' חיפה, ומקים תנועת 'ואהבת'- עושים טוב בישראל)

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת.

פרשת 'נשא' מזמנת בידינו סיבה אקטואלית לדיון בשאלת מהותו של הטקסט האלוקי שבמקרא. ניסוחי הפרשה שייכים לתחום הסיפורי של המקרא.

על סרגל אחד של זמן נמצאים כל חגי הגאולה: פסח, יום העצמאות, ל"ג בעומר, יום ירושלים, שבועות. ימי חג אלו

מדוע מבטאת התורה את בחירתנו בדרך הנכונה כהליכה? במילים אחרות: מדוע אם בחוקותי תלכו? הליכה בפשטות היא תנועה של האדם

לנגד עינינו המשתאות, הולכים ונערמים הסיפורים על אזרחים וחיילים שמסרו את נפשם למען עם ישראל. נדמה, כי גדולים מעשים אלו

התמקדות בצד האטימולוגי של המילה "סופר" מעלה מסקנות מעניינות. עד להתפתחות העברית המודרנית במאה ה-19, לא שימש המונח "סופר" לתיאור

מהו הפסוק הבסיסי ביותר בתורה? כולנו מכירים את התשובה מתוך הספרא: "ואהבת לרעך כמוך, רבי עקיבא אומר: זה כלל גדול

'הבנת' אירועים לא נעימים ברמה אישית או ציבורית, באה לידי ביטוי במשפט המתרץ: "ככה רצה הגורל". אירועים משמחים יותר זוכים

שתי פרשיות שלמות עוסקות בנושא רפואי שלא מלבב את הנפש, בלשון המעטה. סוגים שונים של צרעת הבאה על האדם, על

האם כאשר דרשנים מנסים לפרש את פסוקי המקרא הנוגעים לאירועים כרונולוגיים (מי, מה, מתי), הם מנסים לקבוע את ה'אמת ההיסטורית'?