על הדבש ועל העוקץ
אחד מדיני הקורבנות הוא שאסור להקריב בבית המקדש שאור ודבש: "כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לד'"
אחד מדיני הקורבנות הוא שאסור להקריב בבית המקדש שאור ודבש: "כי כל שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לד'"
ביום שמיני עצרת, החג שאחרי חג הסוכות, יש ממד חידתי. זהו חג שכותב התורה מצווה עליו מבלי לתלות אותו בשום
חומש 'ויקרא' מכונה בפי חז"ל בשם 'תורת כהנים'. לכאורה הכינוי הולם את החומש ולו משום שרובו ככולו עוסק בענייני המקדש
הטבח ב-7 באוקטובר הוביל את ישראל למלחמה שטרם נראתה כמותה מבחינת כמות החיילים הפצועים, אך יותר מכך חומרת הפציעות קשות
פרשיות "ויקהל" ו"פקודי" מופיעות לאחר חטא העגל. לפי פשוטו של מקרא נראה שפרשת המשכן נאמרה למשה לפני מעשה העגל, אך
הפרשה פותחת במניין בני ישראל הנעשה באמצעות תרומה של מחצית השקל (שמות ל' י"ג). מהיכן צץ לפתע הצורך לתת מחצית
התורה מקדישה יותר מ-40 פסוקים לתיאור בגדיו של הכהן הגדול, ומספרת לנו שמשה צריך להכין לכהן בגדים שיהיו "לכבוד ולתפארת". לכאורה, היהדות
בפסוקים הראשונים של פרשת 'תרומה' מופיע הציווי לקחת תרומה למשכן: "מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ". כל החומרים לבניית המשכן
בפרשת משפטים מובא דינו של המכה את רעהו "וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו באבן או באגרף, ולא ימות
דוד בן גוריון, בנאום שנשא ביום העצמאות השביעי למדינה, אמר: "עתידנו אינו תלוי במה יאמרו הגויים, אלא במה יעשו היהודים"!