– את מי לא מקבלים ללמוד תורה
מאמר שביעי בסדרה ברשימתנו הקודמת עסקנו בהשקפתו של ר' משה פיינשטיין על אודות התלמיד אותו רשאים מנהלי תלמוד תורה לא
מאמר שביעי בסדרה ברשימתנו הקודמת עסקנו בהשקפתו של ר' משה פיינשטיין על אודות התלמיד אותו רשאים מנהלי תלמוד תורה לא
מאמר שישי בסדרה ברשימותיי הקודמות הראיתי שחז"ל, החל מאנשי כנסת הגדולה וכלה בדורות האמוראים, קראו להרבות בתלמידים, לפי כל מדד
על אף ההכרעה הפשוטה בסוגייתנו במשנה, עליה עמדנו בשבוע שעבר, לפיה יש לקבל כל תלמיד, ללא קשר למוצאו ולמעמדו הכלכלי-חברתי-תורני,
"והמצוה הי"ח היא שצונו שיהיה לכל איש ממנו ספר תורה לעצמו". כך פותח הרמב"ם את הדיון במצוות כתיבת ספר תורה
החקירה הראשונה בספר השו"ת המופתי "שאגת אריה", לר' אריה ליב ממיץ (חיבר גם את "טורי אבן" על הש"ס), עוסקת בבחינת
בשבועות האחרונים הצבענו על שיעור הקומה הרעיוני של רמח"ל, והיום נבקש להציע פן נוסף במשנתו, אם כי כזה שאיננו מנותק
בפינות הקרובות נעסוק, אי"ה, בדמותו ובמשנתו של אחד מגדולי ישראל במאות האחרונות, אדם שהוביל מהלכים חסרי תקדים בלימוד התורה וברעיונות
במלים אלה חותם ר' אברהם אבן עזרא את שיר הפתיחה להקדמת פירושו לתורה. ראב"ע סוקר בהקדמה זו את חמשת סוגי
בפתח נאום הפרידה שלו מבניו, מבקש יעקב אבינו לחשוף בפניהם טפח מהעתיד להתרחש. חז"ל סברו שטפח זה איננו אלא סוד
כנודע, ביחס לספר בראשית הורונו חז"ל "מעשה אבות סימן לבנים" (ליתר דיוק: "אמר ר' יהושע דסכנין: סימן נתן לו הקב"ה