וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו … וַיְדַבֵּר אֵלָיו
סיומה של פרשת נשא מקשר אותנו בקשר הדוק לחג השבועות, זמן מתן תורתנו. לפי חלק מרבותינו הראשונים (רמב"ן בהקדמתו לביאור
כל הפוסטים של הרב ד"ר צחי הרשקוביץ (אונ' בר אילן)
וְכִלָּה אַהֲרֹן וּבָנָיו לְכַסֹּת אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ
את סיומו של תהליך הכנת המשכן למשא מציינת התורה בפרק ד פסוק טו: "וְכִלָּה אַהֲרֹן וּבָנָיו לְכַסֹּת אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת
ארבע מדות ביושבי לפני חכמים (אחר מטתו של הגר"מ אליהו זצ"ל)
הפרק החמישי ממסכת אבות עוסק במניינים. מנין המאמרות בהם נברא העולם, מנין הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות, מנין הנסים
הוי מקדים בשלום כל אדם
בשבת קודש אנו קוראים את הפרק הרביעי מפרקי אבות. בפרק זה, כמו בשאר פרקי מסכת המדות המופלאה, תיאורים מפורטים של
מדוע לא נסע העם?
פרשת בהעלתך מסתיימת בתיאור הצטרעותם של אהרן ומרים (כן, גם אהרן נצטרע! ראו בבלי שבת צז, א), אחרי שהעזו לדבר
חמדה גנוזה
חז"ל כינו את התורה בשם חמדה, במדרש מופלא שמתאר את מתן תורה. בהקשר של השמועה אותה שמע יתרו ("וישמע יתרו")
תלמוד תורה לשמה ור' חיים מוולוז'ין
אחד מההוגים המשפיעים על עולם התורה במאות האחרונות היה ר' חיים מוולוז'ין, תלמיד הגאון הגדול מוילנה, ומייסד אם הישיבות, ישיבת
והורשתם את הארץ וישבתם בה
הקב"ה מצווה את ישראל לקראת כניסתם לארץ לבער ממנה את כל השבטים הכנעניים שהתיישבו בה, בכדי לפנות מקום לעם ישראל:
כיצד מדקדקים בפרשיות התורה?
מי שקורא את סיומה של פרשת פינחס מגלה שהיא נחתמת באופן שעלול לעורר תמיהה. הפסוק האחרון של הפרשה איננו אלא
