מירוץ הציפיות
חצר אחת יש בירושלים, אליה מתקבצים בנים ובנות שיצאו מן המגזר הדתי והחרדי. מנגנים, מדברים, משתפים, מבררים, לומדים תורה, ומחפשים
חצר אחת יש בירושלים, אליה מתקבצים בנים ובנות שיצאו מן המגזר הדתי והחרדי. מנגנים, מדברים, משתפים, מבררים, לומדים תורה, ומחפשים
בסעודת שבת אחת, נזדמנה לשולחני בין האורחים, מישהי ש"גדלה על ברכיו" של ר' שלמה קרליבך, והיתה כחלק ממשפחתו, ובנסיעות משפחתיות
בנעוריי הייתי אוהב לבקר במקומות קדושים, במקומות בהם יש חממה רוחנית כלשהי. קהילות סגורות, קבוצות העוסקות בעבודת האלקים. מקומות של
המנהיג החסידי האולטימטיבי, הבלתי מעורער, הוא רבי אלימלך מליז'ענסק. או כפי שהוא מכונה – "ר' מיילעך". סיפורים רבים אודותיו בעניין
פעם ישבתי עם חבר, ודברנו על עניינים של טרדות כלכליות. באותה תקופה חברי השתתף בסדנה שמעבירה תהליך הבראה בתחומים הקשורים
אילו נדרשנו לחלק את האנושות לסוגים, יש שהיו מחלקים לפי דת, לפי עמדה פוליטית, יש שהיו מחלקים לפי מגדר, ואין
את המדור הנוכחי אני כותב מתוככי חוף לא מוכרז כלשהו בכנרת. הילדים לא מוותרים על יציאה לנופש גם אם זה
חבר היה לי, ראובן שמו, חסיד ברסלב ברמ"ח ושס"ה. נמרץ ומלא חדוות חיים, ג'ינג'י אמתי, כזה שלא נח לרגע. כבן
היום, זה ממש נפוץ לעשות גיוס המונים, קמפיינים של התרמה למוסדות, או תמיכה בהוצאה לאור של מוסיקה וספרים דרך פלטפורמות
לפעמים אתה לוחץ למישהו את היד בפעם הראשונה, ואחרי שאמרת את שמך יש איזו ציפייה שתציג את עצמך. לא נאום,