בחמישי ביוני
התבוננתי ביומן לראות מה התאריך בו העלון יופץ והדברים יתפרסמו. כשראיתי יום ו', י"ח סיון, החמישי ביוני, החלו קולות ומראות
התבוננתי ביומן לראות מה התאריך בו העלון יופץ והדברים יתפרסמו. כשראיתי יום ו', י"ח סיון, החמישי ביוני, החלו קולות ומראות
לא בכדי הזהירו אותנו חכמי ישראל לאורך הדורות מפי כוחו העוצמתי של הדיבור. מהתנ"ך, דרך התלמוד, המדרשים, פסקי ההלכה וספרי
בספר הזהב של קורות ימי ישראל, חקוקים באותיות של זהב מספר שמות ודמויות שהפכו להיות מאבני היסוד של העם היהודי
כאילו לא עברו 3500 שנה מאז שאל משה את בני גד ובני ראובן את השאלה הקשה – 'הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה
לפני מותו מבקש משה מהקב"ה למנות לו יורש וממשיך דרך להנהיג את העם: " יִפְקֹד ה' אֱ-לֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר
כוח הראיה וכוח הדיבור אינם רק שני הכוחות המרכזיים בפרשה, אלא הם גם שני הכוחות המרכזיים בחיינו. העין רואה, הפה
יותר מכל הטילים הקונבנציונאליים, ויותר מכל מאגרי הנשק המתוחכמים למיניהם המפוזרים ברחבי העולם – ישנו כוח עצום אחד המהווה איום
אבי רט את פרשת 'שלח' קראתי פעמיים בשבת כ"א סיון תשמ"ב- יוני 1982. פעם אחת בבוקר, כשהתאספנו בין הטנקים, אי
יש עוצמה למילים שנכתבות בזמן אמת ומבטאות את סערת הלב וגודש הרגשות. גם חמישים שנה לא יצליחו להקהות את עוצמתן
על מפתנה של ארץ ישראל, לאחר ארבעים שנות נדודים במדבר, מתנהל ויכוח מר ונוקב על אופיו של המזרח התיכון החדש