כל הפוסטים של אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])

חופשת הקיץ הארוכה שאנו ניצבים בפתחה, מוצאת אותנו בימים מורכבים. המלחמה בעזה עדיין גובה מאיתנו מחירים כבדים. האזעקות, הבומים, ורעד

פעמיים בפרשת השבוע ישתמשו מובילי המחלוקת דתן ואבירם במילים "ארץ זבת חלב ודבש". בפעם הראשונה יאמרו זאת על ארץ מצרים:

ישנן דרגות שונות בחומרת דיבור פסול ולא ראוי של אנשים כלפי אנשים אחרים. יש דיבור פסול של רכילות, שהתורה הסמיכה

  "בְמִדְבַּר סִינַי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם של בני ישראל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן". לאחר קבלת התורה ומעמד הר סיני, ועוד

במרכזה של פרשת 'נשא', לאחר העיסוק בדיני סוטה ונזיר, ולפני פירוט עבודת הנשיאים במשכן, תופיע ברכת הכוהנים, שמאז ועד היום

בתחילתו של דבר ובסופו של דבר, הכל מתנקז אל מקום אחד ואל מהות אחת – ירושלים. כל התפילות וכל התקוות,

עם תום תקופת האבלות ומיעוט השמחה של ימי ספירת העומר, ועל רקע אירועי תקופתנו והמתרחש בתוך החברה הישראלית, עולים ביתר

נושאים רבים הלקוחים ממרחב החיים שבין אדם לחברו מופיעים בפרשת 'קדושים': היחס למבוגרים ולזקנים, היחס לשכיר, להורים, לחלשים, לעניים וכן