כל הפוסטים של אבינועם הרש (מחנך ומעביר שיחות להורים מורים ונוער)

השבוע ערכתי לכיתתי ערב כיתה. באיזה שהוא שלב הם הזמינו לעצמם מגשים של פיצות משפחתיות. מצאתי את עצמי משקיף מהצד עד

  חבר שלי, מחנך כיתה ד', סיפר לי שפתאום הוא קלט שבהפסקה חלק מהתלמידים שלו משחקים דג מלוח. הוא לא

כשחינכתי כיתה ט' היינו במירוץ להספיק את החומר לקראת המבחן בגמרא. היו כמה תלמידים שלמדו בתשומת לב רבה וראו על הפרצוף

  בואו נדבר רגע על מכבש הלחצים מספר 1 של ההורים: ה'מה יגידו' המפורסם. הרצון שחלילה הילד שלנו לא יהיה

  הבעיה עם המצוינות מתחילה מכך שיותר מדי תלמידים לומדים להגדיר את האישיות שלהם דרך הפריזמה של הציון במבחן בואו

השבוע קפצתי לבקר את תלמידיי כיתתי בגבעת שמואל במשחק הכדורסל שהיה להם במסגרת הליגה. מצאתי את הצפייה בתלמידים שלי מרתקת

תכל'ס, איך שאני לא הופך את זה, מדובר באחד מהמכתבים היותר קשים שקיבלתי לאחרונה. כתבה אותו אמא כואבת. מתוסכלת. נבוכה.

  אמנם עברו כבר 4 שנים אבל אני עדיין זוכר את זה באופן בהיר ומדויק במיוחד: חינכתי את כיתה ו'.

הרגשתי איך שהאדמה פותחת את פיה ובולעת אותי. ולחשוב שעוד צעקתי וגערתי בו לפני כולם. להיות מורה זה קודם כל

יש תלמידים שיש להם מתמטיקה, אנגלית ומחשבים הרבה יותר ממנו. אבל לא נשמה, לב ורגישות יותר גדולים משלו אחד מהסיפורים