כל הפוסטים של דבורה זגורי (מטפלת זוגית ומשפחתית וכותבת הספר: לשרוף אדמה לפעמים)

"מה אכפת לך שהילדים יהיו מחוברים קצת לשורשים שלהם?", יעקב לא הבין. "כי בינתיים השורשים האלה עשו לנו רק צרות",

בחופש מזיזים גבולות באופן יזום וגם באופן מתגלגל ונגרר. מה שבאמת מעניין זה האם התזוזה הזאת נשארת רק בחופש הבדיחה

מי לא רואה כל רגע ורגע איפה כל הילדים שלו נמצאים? וגרסא נוראית שגברת נחמדה בנחל געתון הפנתה אלינו ספציפית:

אני חושבת שהמילה הראשונה שעולה לי בראש כשאני אומרת החופש הגדול היא: פיצה. פיצה היא "אוכל דיפולט" מספר אחד בדרכים.

כמי שהיום יום שלה מספיק רחוק מלהבין מה זה בדיוק חורבן הבית, סיפור כזה שמובא ככה לא נותן לי לשכוח

יש מן מוסכמה משונה כאילו מי שהסכים לגור בשטח משותף עם פלסטינים ומוכן לספוג אחוזי טרור גבוהים יותר בשם האידאולוגיה

בנורווגיה חשבתי על אברהם אבינו שעל פי המדרש חיפש את בורא העולם וחשב שהשמש היא שליט העולם, אפילו הבנתי איך

כמו שאנחנו מייבאים שיש מאיטליה והמבורגר מאמריקה, אפשר לייבא כמה התנהגויות בארצות בהן הרגולטור לא יושב עליך כמו סוהר, ולא

בימינו, נדידת העמים הגדולה נעשית לא בשמים ולא מעבר לים, אלא ברשת. אתה יכול לעמוד בתור ברמי לוי באשדוד ולצפות

טיולים בחו"ל, אנחנו מסבירים לילדים, לעולם לא נוגעים במהות הקשר האמיתי שלנו עם הארץ, כמו אמא אהובה היא לא נמדדת