גם למחאה יש להציב גבולות
קיתונות הבוז והלעג, החירוף והגידוף, שנשפכת בשנים האחרונות על מנהיגים, שופטים ואנשי ציבור – צריכה לעורר דאגה בקרב כל מי
קיתונות הבוז והלעג, החירוף והגידוף, שנשפכת בשנים האחרונות על מנהיגים, שופטים ואנשי ציבור – צריכה לעורר דאגה בקרב כל מי
"בחילול השם, המבחן אינו רק אובייקטיבי, מעשי האדם כשלעצמם, אלא גם רינונם הסובייקטיבי של הבריות" חטאם של משה ואהרן, שבגינו
בהיותו ילד קטן, למד דודי, ר' שמואל הכהן איש ירושלים, ילד קטן, בתלמוד תורה "עץ חיים". באחד הימים, בא לכיתה
אחת המצוות שבהן נצטווה משה רבנו במדבר נזכרת בפרשתנו: "עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא
קול דמי אחינו, ממירון ומלוד, מגבעת זאב ומירושלים, זועק אלינו מן האדמה. וקול שאינו פוסק הוא, והולך מסוף העולם ועד
המתבונן בהיקף העצום של הספרות התורנית, לסוגיה וגווניה, שיוצאת לאור בימינו, אינו יכול אלא לעמוד נפעם לנוכח העושר הרב.
האירוע הנורא במירון, שבו קיפחו את חייהם 45 בני אדם, ורבים אחרים נפצעו, ייוותר לעד כצלקת מדממת וכואבת בתולדות מדינת
תרבות הדיבור והשיח בישראל ובעולם כולו, הולכת ומידרדרת משנה לשנה. אמצעי תקשורת המונים נגישים וזמינים לכל, דוגמת ה"תגוביות" (טוקבקים) במרשתת
לכל "שבעת ימי שמחה" או להבדיל, שבעת ימי אבל, יש את ה"ויהי (לשון וי, קינה נהי ובכי) ביום השמיני"