כל הפוסטים של קובי פרידחי (פסיכולוג בהתמחות תעסוקתית, דוקטורנט באוניברסיטת אריאל)

כאשר ה' מראה למשה את הארץ שאליה הוא לא ייכנס, משה בתגובה חושש לעם ישראל שיצטרך להישאר "כצאן אשר אין

בפרשתנו, בלק מלך מואב מבין שכדי להילחם עם בני ישראל עליו להשתמש בטקטיקה מיוחדת, שכוח צבאי לבדו לא מספיק. הוא

בפרשיית פרה אדומה נאמר: "וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן". עולה השאלה: מדוע אלעזר אמון על המשימה, כאשר אהרון עדיין משמש

פרשת 'קורח' היא פרשה מאוד מתסכלת, אך גם מאוד מציאותית. היא מראה איך מאבקי כוח על שליטה וכבוד אינם רלוונטיים

פרשת המרגלים לכל אורכה היא מיוחדת ביחסים הבינאישיים המורכבים המתוארים בה. בין משה למרגלים, בין המרגלים לבין עצמם וביניהם לבין

בפרשתנו, מוזכר המקרה הייחודי הבא: "וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי

  אחרי ספר 'ויקרא' המוקדש לעבודת הכוהנים, מופיע בפרשת 'נשא' ציווי נוסף הניתן להם ורלוונטי גם לימים בהם אין לנו

הפרשה מתחילה בציווי למנות את בני ישראל. עולה השאלה: מדוע סופרים אותם בשלב זה? השאלה מתחדדת כאשר אנחנו יודעים שבפרשת

פרשת 'בחוקותי' ידועה בקללות הרבות המופיעות בה. בניגוד לקללות עצמן, החטא המוביל אליהן פחות ברור ודורש עיון: "וְאִם תֵּלְכוּ עִמִּי

בפרשתנו, לאחר פירוט מצוות השמיטה והיובל, מופיעה מצווה נוספת: "וכי תמכרו ממכר לעמיתיך או קנה מיד עמיתך, אל תונו איש