כל הפוסטים של קובי פרידחי (פסיכולוג בהתמחות תעסוקתית, דוקטורנט באוניברסיטת אריאל)

בני ישראל נכנסים לארץ עם תרבות של עבודת אלילים, ונדרשים להטמיע בתוכם ובסביבתם תרבות של עבודת ה'. כשאנחנו מסתכלים על

הפרשה מדברת על חשיבות שמירת המצוות ומרחיבה בדרכים שונות על הטובות שניתן יהיה להרוויח אם נשמע בקול ה'. כאשר הפרשה

כחלק מנאומו המכונן של משה, אנחנו רואים בתחילת הפרשה וידוי אישי וחשוף: "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר… אֶעְבְּרָה נָּא

פרשת 'דברים' מתחילה את נקודת הסיום בשליחותו של משה. אם נחזור אחורה לנקודת הפתיחה, הוא העלה טענות שונות מדוע אינו

בחלוקת הנחלות המוזכרת בפרשה, שבט לוי לא מקבל נחלה אלא מפוזר בתוך נחלות שאר השבטים. התפקיד העיקרי והמפורסם של הלוויים

כאשר ה' מראה למשה את הארץ שאליה הוא לא ייכנס, משה בתגובה חושש לעם ישראל שיצטרך להישאר "כצאן אשר אין

בפרשתנו, בלק מלך מואב מבין שכדי להילחם עם בני ישראל עליו להשתמש בטקטיקה מיוחדת, שכוח צבאי לבדו לא מספיק. הוא

בפרשיית פרה אדומה נאמר: "וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן". עולה השאלה: מדוע אלעזר אמון על המשימה, כאשר אהרון עדיין משמש

פרשת 'קורח' היא פרשה מאוד מתסכלת, אך גם מאוד מציאותית. היא מראה איך מאבקי כוח על שליטה וכבוד אינם רלוונטיים

פרשת המרגלים לכל אורכה היא מיוחדת ביחסים הבינאישיים המורכבים המתוארים בה. בין משה למרגלים, בין המרגלים לבין עצמם וביניהם לבין