כל הפוסטים של קותי גוטמן, יועץ מס וכותב בשביל הנשמה (kutigu@gmail.com)

השמש ירדה באיטיות מעל השדות, והאדמה הדיפה ריח של חריש טרי. יוסי הביט בשורות הארוכות של החיטה ואמר: "תשמע, אני

היא התנדבה בארגון "עמך", ארגון שפועל לשמר את זיכרון השואה מפי השורדים עצמם. לפני כמה עשרות שנים, היא ראיינה את

"אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן". הייתה אווירה של סוף קורס. תמו 40 שנות נדודים במדבר

הייתי כבר גבר בעמיו, בן 42, יועץ מס עצמאי כבר למעלה מ-15 שנה, כאשר התפרצה לחיי גזרת ההתנתקות. כמו היום,

"תִּרְצָה! את חושבת שייתנו לנו?" נֹעָה הייתה מהוססת לגבי המהלך שהיא בעצמה הובילה עם אחיותיה, בזמן שחלבה את העז. "אם

אני לא מבינה למה לא פתחתי את הפה קודם. הרי ראיתי את זה בא. ראיתי את הבוס שלי מלהג עם

אני עמדתי שם עם כל עם ישראל בקדש. תשוש, צמא, וזעקות המחסור של שכניי וחבריי לדרך עולות לשמיים. "אין מים!"

אבירם תמיד אמר שדתן מגזים. "אבל הפעם", הוא אמר לו, "הפעם אתה צודק במאה אחוז. כי זה באמת לא ייתכן

ראינו אותם באולפנים – בכירי מערכת הביטחון, לשעברים, בפנים חתומות ובטון נחרץ: "לא נוכל לעלות אל העם, כי חזק הוא

השמש קפחה על המחנה. משה ישב על סלע שטוח בקצה המחנה. מולו – יתרו. מטה נדודים נח ביניהם, כאילו מסמן