"קרא עליי מועד": על מנהגי חג בט' באב
מספר מנהגים בתפילות ט' באב עשויים להעלות תמיהה. בתפילות היום הזה היינו מצפים למצוא, אף יותר מאשר בשאר השנה, קטעי
מספר מנהגים בתפילות ט' באב עשויים להעלות תמיהה. בתפילות היום הזה היינו מצפים למצוא, אף יותר מאשר בשאר השנה, קטעי
במסכת מגילה מובאת מימרת רב, לפיה בראש חודש אב שחל בשבת מפטירים "חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם שָׂנְאָה נַפְשִׁי". זוהי בעצם הפטרת "חזון",
אחד ממנהגי האבלות בימי בין המיצרים מופיע לראשונה בספר חסידים (אות תתמ): "יש חסידים מחסידים הראשונים שלא היו אוכלים שום
קריאת התורה בתעניות מופיעה כבר בספר 'נחמיה' (ט, א): "וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַזֶּה נֶאֶסְפוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצוֹם וּבְשַׂקִּים וַאֲדָמָה
מנהגנו בתפילת ערב שבת, לומר את הפסוקים מפרשת 'בראשית': "ויכולו השמיים והארץ וכל צבאם..". ולא פעם אחת אנו אומרים אותם
קורח במחלוקתו ביקש לערער על מערכת המעמדות של כוהנים, לוויים וישראלים. לשם התיקון, נעסוק במנהג המדגיש מעמדות אלו. בזוהר הקדוש
בפרשת השבוע מופיעים הפסוקים "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן.. וּבְנֻחֹה יֹאמַר.." (במדבר י, לה-לו), אותם אומר הקהל בזמן הוצאת ספר התורה מההיכל
בפרשת השבוע מופיעה ברכת הכוהנים (במדבר ו, כב-כו). שתי מילים מתוך פסוקים אלו מהוות מקור למספר מנהגים בברכת הכוהנים במהלך
הרמ"א, במפה שפרס על השולחן ערוך כתב (תצ"ד ג): "ונוהגים לשטוח עשבים בשבועות בבית הכנסת ובבתים זכר לשמחת מתן תורה".
הדברים שלהלן הם תמצית פרק מהספר 'מנהגי ישראל' – חיבורו הגדול של פרופ' הרב דניאל שפרבר, שבשכנות לו זכיתי לגדול.