שלוש פעמים נשים שנואות בפרשה: "כִּי-תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים, הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה…" (דברים, כ"א, ט"ו) "כִּי-יִקַּח אִישׁ, אִשָּׁה; וּבָא אֵלֶיהָ, וּשְׂנֵאָהּ" (שם, כ"ב, י"ג)
בפרשת השבוע מתוארים החושן והאפוד, המעיל והכתונת, המצנפת והאבנט. ומכנה משותף לכולם: "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ, לְאַהֲרֹן אָחִיךָ, לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת" (שמות כ"ח, ב'). "בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם
"וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה: מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי" (שמות כ"ה, א'-ב'). אבקש להציע מבט סוציולוגי ופסיכולוגי על
כמה יכולים להכאיב בני אדם זה לזה! להרוג, להכות, לקלל, להכשיל, להצית, לגנוב, לגזול, לאבד, לנטוש אדם או בע"ח בצרתם, לשקר, לקחת שוחד וכו'. פרשת
יופייה של התורה שלנו, כך אני מאמינה, היא בהיותה נצחית ורלבנטית לחיינו מאז ולעולם. לעיתים הדבר אינו ניכר מקריאת פשט הכתוב ולשם חיבור ולמידה, אנו
עמוד ענן מלווה את עם ישראל בלכתו ביום ועמוד אש, בלילה: "וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן, לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ, וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ, לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת,
פרשת השבוע מפגישה אותנו עם הבכורה (מכת בכורות, פדיון פטר רחם) ומזמנת לנו עיון מרתק בסוגיות של גנטיקה וסביבה, "גורל" ובחירה. מבחינה ביולוגית, בכור הנו
זכורים לי המתח וההתרגשות, טרם חציית הקווים, בדרך ל"כיבוש הדגל" של הקבוצה היריבה. האדרנלין זרם בגוף וערנות חידדה את החושים. נמשכתי אל חווית החיוּת, אל
"וַיְדַבֵּר ה', אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, תָּקִים, אֶת-מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד. וְשַׂמְתָּ שָׁם, אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת… וְנָתַתָּה אֶת-מִזְבַּח הַזָּהָב, לִקְטֹרֶת, לִפְנֵי, אֲרוֹן
פרשתנו נפתחת בדיני עבד עברי ולמעשה "נלחמת", עבורנו ועבור החברה האנושית בכללה, על ערכי מוסר וחירות בתחום ההעסקה ובכלל. "ואין אדם רשאי למכור את עצמו
