כל המאמרים במדור מבט לחיים מתוך הפרשה

ישנם עשרות פסוקים הפותחים בפנייה של הקב"ה למשה: "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר". בפרשתנו ניתן למצוא פסוק יוצא דופן, הפוך מהרגיל: "ויְדַבֵּר משֶׁה אֶל ה'

"וַיִּפְתַּח  ה' אֶת פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים". פסוק זה הוא ללא ספק שיאו של סיפור בלעם-האתון והמלאך,

רבים ניסו להסביר מה היה חטאו של משה עד כדי שניטלה ממנו מנהיגותו. משה נצטווה לדבר אל הסלע ובמקום זאת הוא מכה את הסלע, פעמיים.

לאחר שפצתה האדמה את פיה ובלעה את קרח ועדתו, ולאחר שריפת מאתיים וחמישים איש באש, התלוננו כל עדת בני ישראל על משה ואהרון בשפה בוטה,

אחת מהדרמות המרכזיות שבפרשתנו מתרחשת בזמן שהמרגלים חזרו משליחותם ותיארו את אשר ראו בפני העם. באותו הרגע, עובר איזה רחש של בהלה בקרב העם, קולות

מעשה טוב משמעותי לתדמיתו של האדם גם אם נעשה שנים רבות קודם לכן לאחר כמה אירועים דרמטיים ברמה הלאומית חותמת פרשתנו באירוע ייחודי ומרגש. מרים

הנישואין של בועז ורות והולדת בנם הם רגעי שיא במגילת רות. הכתוב מתאר את הנס הגדול, שהתרחש בהולדת התינוק המיוחל: "וַיִּתֵּן ה' לָהּ הֵרָיוֹן וַתֵּלֶד

ביום זה עלינו לחזק את מוסדות המדינה וחלילה לא לפגוע במעמדם בשנה השנייה לאחר הקמת המשכן היה צורך לחלק את העם לשבטים לקראת ההגעה לארץ.

מדי שנה קיימת תחושת רתיעה מקריאת התוכחה, מפאת אימת הקללות המרובות שבתוכה. אמנם, יש בפרשתנו גם ברכות, אבל הרושם הוא שיש חוסר איזון בין הברכות

פרשתנו פותחת בדיניה של שנת השמיטה ובבשורה הגדולה שמביאה שנה זו לעם ישראל. לצערנו, השבתת כל שטחי החקלאות אינה אפשרית בימינו, מסיבות שונות ומגוונות, ונדרשים