כל המאמרים במדור מבט לחיים מתוך הפרשה

ידועים דברי חז"ל המדמים את ארבעת המינים לקבוצות השונות בעם ישראל. אולם במדרש המובא במסכת מנחות (כז ע"א) מתגלית נקודה עמוקה במיוחד בהקשר של החיבור

מסופר על חסיד אחד שנהג לתת לרבו חלק מרווחיו, וב"ה עסקיו פרחו ושגשגו. פעם אחת הגיע לבית רבו ולא מצאו, וכששאל היכן הוא השיבו לו

לכל חג מצוות רבות ומגוונות, אך דווקא לזה הפותח את השנה – ראש השנה – ישנה מצווה מרכזית אחת: תקיעת שופר. רוב הראשונים, ובכללם הרמב"ם,

הערבות ההדדית בארץ ישראל אינה באה לידי ביטוי רק באכפתיות ובצורך לתת עזרה לזולת.   מדובר בעקרון רוחני, משפטי וקיומי המשנה מן היסוד את הוויית העם

בפרשתנו נמנים אחד עשר ארורים ובתוכם: "אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר…". לפי פשוטו של מקרא, מדובר במי שמכה במקום מבודד שלא מצויים בו אנשים, כך שגם

המלחמה הממושכת שבה אנו מצויים מציפה בעוצמה גדולה את המתח העדין, המורכב והמטלטל שבין התמסרות האדם לביתו הפרטי לבין היענותו לקריאה הלאומית. הנטל הכבד שנושאים

  פרשת שופטים מתמקדת בתחומי ההנהגה בישראל, ובתוכם הסנהדרין ומערכת בתי הדין. כדי להפליל חשוד יש צורך בשני עדים, וכך נאמר: "לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד

הקשר שבין הקב"ה לישראל מוגדר בפרשתנו כקשר שבין אב לבניו: "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹקֵיכֶם". משה מדגיש בפני העם כי הזיקה לקב"ה אינה נשענת רק על

בנאום הפרידה שלו בערבות מואב, חושף משה רבנו את תחנוניו ביחס לכניסה לארץ: "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר… אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה…".

ספר דברים פותח בנאומו של משה. והנה, כבר בפתח הדברים, מגדירה התורה את מיקומו המדויק של הנאום: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה… בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר