שני פסוקים מהותיים מקדימים את פרשת הברכות: "ויְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי. וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת
לאחר העקידה קבע אברהם את מושבו בבאר שבע – "… וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע". באותו זמן שרה התגוררה בחברון: "וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן
עשרה ניסיונות התנסה אברהם אבינו כאשר האחרון שבהם חותם את פרשתנו – ניסיון העקדה. אב ובנו הולכים למשימה משותפת, משימה שמלווה בחששות כבדים. אין כל
עשר שנים חלפו מעת שהגיעו אברהם ושרה לארץ כנען ושרה עדיין עקרה. שרה נותנת לאברהם את שפחתה הגר לאשה. לאחר שהגר נכנסה להיריון היא
תופעה ידועה ומוכרת היא שנפגעי התסמונת הפוסט טראומטית מרגישים אשמה ונחיתות כאשר הם סוקרים במבט לאחור את התנהגותם בזמן האירוע הטראומטי. ככל שהתסמונת הפוסט טראומטית
בשעה שאדם וחווה התחבאו בין עצי הגן, פונה אליהם הקב"ה בשאלה: "וַיִּקְרָא ה' אֱלֹקִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה". וכי הקב"ה לא ידע
אחד הדיונים הפילוסופים והמרכזיים בספר קהלת הוא סוגיית "צדיק ורע לו, ורשע וטוב לו". שאלת הגמול היא שאלה כואבת. קשה לעכל מציאות בה צדיק אובד
"אנחנו בריאים ואת חולה – אין לך מקום בינינו", כך אמר למשוררת רחל, שהיתה חברת דגניה, אחד מחברי הקיבוץ. רחל, שחלתה במחלת השחפת, עזבה את
תיאור אכילת קרבן הפסח ויציאת מצרים מזכיר את הדריכות של חיילים לפני הקפצה: "וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן
יום ראשון של ראש השנה חל השנה בשבת ונאלץ לוותר על שמיעת קול שופר למרות היותה מצווה מהתורה. בשני התלמודים, הבבלי והירושלמי, דנו בטעם הדבר.
