27 פעמים אנו פוגשים בסיפורי יוסף את השורש ש.ל.ח, ולא בכדי. הטיות הפועל הזה מיוחסות לכל גיבורי הפרשה בהתאם לעלילה. גם בשיא הספרותי, רגע ההתגלות,
בפני אדם הכועס על הזולת כמה אפשרויות – להטיח בפניו במלים בוטות, לבטא הרגשתו במלים עדינות, להתעלם ולהמשיך כאילו דבר לא קרה. איזו מן הדרכים
מאבקו של יעקב אבינו הוא מאבקו של עם ישראל בכל הדורות. עמידתו בפני מלאכו של עשיו הינה אב-טיפוס לעמידתנו בכל שנות הגלות. יש 'נשמות טובות'
עמידתו של יעקב מול עשיו מזה ומול לבן מזה שונה בתכלית. לעשיו אחיו יעקב שולח מתנות, מתרפס בפניו, מתגונן, ומנסה להתרחק ממנו ככל שניתן. לעומת
ל'לאום' המקראי אין משמעות של לאומיות כיוצא ממילונים מודרניים (Nation). הלאומיות האתנית או האזרחית המוכרת לנו היום הינה מונח מודרני באופן יחסי, על אף שיתכן
אנו חיים בעולם בו האדם מתחנך לצמצם ככל הניתן את מרחבי האי וודאות בחייו ופועל לכך. כיצד אם כן ירגיש המאמין כי ההשגחה שורה עליו
אברהם אבינו אינו מוצג בתורה כמייסדה של הדת היהודית. הוא גם אינו המונותיאיסט הראשון בהיסטוריה, קדמו לו חנוך, שם, עבר, ועוד. הוא גם לא היה
מדוע מגדירה התורה באופן מפורש דווקא את הציווי לעקידת יצחק בשם 'ניסיון'? האם המציאות הקשה בפניה עמדו לוט והגר, לדוגמה, אינה קשה דייה כדי להיקרא
בתיאור הגניאולוגי של צאצאי נח בולטים שני פסוקים 'מוזרים למדי'. על חם נאמר: "וַיִּֽהְי֣וּ בְנֵי ־ נ֗חַ הַיֹּֽצְאִים֙ מִן הַתֵּבָ֔ה שֵׁ֖ם וְחָ֣ם וָיָ֑פֶת וְחָ֕ם ה֖וּא
"בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹקים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ". האם מספר המלים הקטן שבתיאור הבריאה מספיק להבנה אפילו בסיסית של המתרחש? השאלה מתחברת אל 'סופה' של התורה.
