כל המאמרים במדור פסח

וותרו על התחרות – לא "כמה אנשים היינו", "באיזו שעה סיימנו", ו"איזה מטעמים הכנו". הערב הזה חשוב מכדי לשרוף אותו על תחרות ילדותית עם השכנים

הדבר היחיד שעוד באמת נותר "בעל פה" כמסורת הלכתית חיה שאינה מקובעת בספרים, אלו המנהגים המשפחתיים, שלא נאמרו בשום ספר ושלא כתבן אף פוסק לפני

אחת הקריאות המפורסמות של ההגדה, מטילה על האדם בליל הסדר את החובה 'בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים'. קריאה

האם צריכים אנו להמשיך לחוג את חגנו הלאומי הראשון, פסח, באותה הדרך שבה חגגנו בכל שנות הגלות? האם עצמאותנו אינה מחייבת שינויים לפחות ברכיבים הלאומיים

"וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה הַקְרֵב אֹתָהּ בְּנֵי אַהֲרֹן לִפְנֵי ד' אֶל פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ: וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ מִסֹּלֶת הַמִּנְחָה וּמִשַּׁמְנָהּ וְאֵת כָּל הַלְּבֹנָה אֲשֶׁר עַל הַמִּנְחָה וְהִקְטִיר

ראיתי אותו ליד המרכז המסחרי של שוהם. בניגוד גמור לאופי האנשים שהסתובבו שם, הוא נראה דל, ישב על הספסל ולידו קרטון שכתוב עליו 'קמחא דפסחא'.

אחת התמונות שזכורות ודאי לכולנו מליל הסדר היא התמונה שבה עומדים כל הילדים על הכיסאות ושרים מה נשתנה. זוהי למעשה הפתיחה הרשמית של ההגדה, שכולה

מעשה שהיה בערב פסח באחת הקהילות היהודיות באירופה, כך היה: אדם הנמצא באמצע תהליך גיור, פנה לרב הקהילה כדי למכור את חמצו בערב פסח. הרב

  האירוע המכונן בו עלה הלל לגדולה, והתמנה לעמוד בראש חכמי ישראל, התרחש לדברי חז"ל בערב פסח שחל בשבת. הלל הגיע מבבל לירושלים בדיוק כאשר