עם ההתרגשות של פתיחת שנת הלימודים, אסור לשכוח להפעיל מחדש את הנורות האדומות. החרם היה קיים מאז ומעולם, אך נדמה שתפח לממדים מפלצתיים בעידן הרשתות
בתי ספר ממלכתיים שמבקשים לתגבר את לימודי היהדות # ילדים חילוניים לחלוטין שמתפללים מדי יום # בתי ספר משלבים בהם לומדים דתיים וחילונים יחדיו #
גאוני הדור – בפעם הבאה שאתם אומרים "הנוער של היום" תיזכרו בנערים ובנערות שלומדים לתואר במקביל ללימודי התיכון. לנו זה לא נשמע כיף, אבל הם
ויוה לה ירושלים ירושלים, היא כבר מזמן לא אורו של עולם. לפחות לא של יהודי העולם. רבים מיהודי התפוצות לא יודעים על העיר דבר חוץ
ראיתם פעם דוסית עם מכנסיים? הדתיות של היום – הן לא הדתיות של פעם. אפשר לקרוא לזה דתיות הבופה, דתיות הרצף, ובעוד שלל שמות, אבל
לאחרונה פורסמו נתונים מזעזעים על התנגדות הורים לשלב בעלי צרכים מיוחדים בפעילויות עם ילדיהם. אבל, בירושלים יש בית ספר אחד בו ההורים מבקשים – שימו
לחינוך הממלכתי דתי מותר על פי חוק שלא להעסיק צוותי הוראה שאינם מהזרם הזה. בשנים האחרונות הגדילו לעשות וניסחו שאלון למתקבלי החמ"ד שבוחן האם ועד
הילדים חוזרים, סוף סוף, לבית-הספר וההורים נושמים לרווחה. אבל לא בטוח שגם לילדים הולך להיות קל בתקופה הקרובה. ואם להם לא יהיה קל, גם לנו
מה המסר שלוקחים בני נוער הנחשפים לשחיתויות של מנהיגים? מה זה גורם לאימון שלהם בבני אדם? והכי חשוב – מה המסר שאנו המבוגרים צריכים לשדר
ישראל מחזיקה בשיא עולמי במספר עורכי הדין ביחס להיקף האוכלוסייה. ובכל זאת, כ-3,500 סטודנטים מסיימים מדי שנה את לימודי המשפטים ומייחלים לצלוח את מבחן לשכת
