
הדתיות החדשות. בין הבופה לרצף
ראיתם פעם דוסית עם מכנסיים? הדתיות של היום – הן לא הדתיות של פעם. אפשר לקרוא לזה דתיות הבופה, דתיות הרצף, ובעוד שלל שמות, אבל

ראיתם פעם דוסית עם מכנסיים? הדתיות של היום – הן לא הדתיות של פעם. אפשר לקרוא לזה דתיות הבופה, דתיות הרצף, ובעוד שלל שמות, אבל

לאחרונה פורסמו נתונים מזעזעים על התנגדות הורים לשלב בעלי צרכים מיוחדים בפעילויות עם ילדיהם. אבל, בירושלים יש בית ספר אחד בו ההורים מבקשים – שימו

לחינוך הממלכתי דתי מותר על פי חוק שלא להעסיק צוותי הוראה שאינם מהזרם הזה. בשנים האחרונות הגדילו לעשות וניסחו שאלון למתקבלי החמ"ד שבוחן האם ועד

הילדים חוזרים, סוף סוף, לבית-הספר וההורים נושמים לרווחה. אבל לא בטוח שגם לילדים הולך להיות קל בתקופה הקרובה. ואם להם לא יהיה קל, גם לנו

מה המסר שלוקחים בני נוער הנחשפים לשחיתויות של מנהיגים? מה זה גורם לאימון שלהם בבני אדם? והכי חשוב – מה המסר שאנו המבוגרים צריכים לשדר

ישראל מחזיקה בשיא עולמי במספר עורכי הדין ביחס להיקף האוכלוסייה. ובכל זאת, כ-3,500 סטודנטים מסיימים מדי שנה את לימודי המשפטים ומייחלים לצלוח את מבחן לשכת

בזמן שנלחמים לגייס חרדים שלא רוצים בכך או להכניס לימודי ליב"ה למוסדות החינוך העצמאי שאינו מעוניין בזאת, ישנו הזרם החרדי המודרני שמתחנן לקבל לימודי ליב"ה

מזמן כבר לא מדובר ב"נוער של היום". נדמה שעוד בטרם סיימו גן חובה- הילדים של היום הם לא אלו של פעם. תובעניים יותר, מרדניים וגם

"שייגמר כבר החופש" – תפילתו של הורה ממוצע בתקופת החופש הגדול של הילדים. ולא בכדי. תקופת החופש הגדול היא קרקע פוריה להסתבכויות של ילדינו במגוון

צבי מור פשוט לשמוח בתורה במבט שטחי, חג השבועות נראה חג חיוור מאד ללא כל תוכן מיוחד. אין מצות וארבע כוסות. אין סוכה וארבעה מינים.