בטורים האחרונים עסקנו בדמותה המרשימה של ברוריה שניחנה בשילוב נדיר של שכל ישר, חכמה, למדנות ושליטה עצמית. לתכונותיה אלה יש להוסיף את רגישותה הרבה והבנתה
בטור הקודם עסקנו בדמותה המרשימה של ברוריה, רעייתו של רבי מאיר ובתו של רבי חנינא (חנניה) בן תרדיון, שהייתה תלמידת חכמים נדירה באיכותה הלמדנית ובמעמדה
בטור הקודם הצבענו על כך שעולם חז"ל היה של בית מדרש גברי שבו לא פעלו נשים. ואכן, נדיר למצוא אמירות של נשים חכמות בתלמוד. יתר
פרק ל' ממכלול הדיון שנעשה עד כה עולה כי רצון המתגייר הוא היסוד המניע את הגיור. במקורות שראינו אין דיון בשאלה: איזה סוג רצון צריך
בטרם נפנה לעסוק במעמדן של נשים בספרות חז"ל, נפתח במספר מאפיינים של הספרות החז"לית בכלל. ממחקריהם של חוקרי התלמוד דניאל בויארין ומנחם פיש ניתן לעמוד
כפי שראינו בגיליון הקודם, שלומציון בסיוע הפרושים כוננה שלטון יציב בממלכת יהודה. ההיסטוריון של בית שני, יוסף בן מתתיהו רואה את הדברים באופנים שונים בספריו
נפנה כעת לתקופת הבית השני. הדמות הנשית המשמעותית ביותר בתקופה זו היא של המלכה שלומציון-אלכסנדרה, אשתו של המלך ינאי, אשר מלכה על יהודה החשמונאית בין
בתולדות ישראל היו שתי מלכות ששלטו בעצמן ולא כעוצרות לנסיכים צעירים או כנשים של מלכים: עתליה ושלומציון. הפעם נעסוק בעתליה. עתליה מוצגת בתנ"ך (מלכים ב',
אחתום את הדיון על דמותה של אסתר בפרשנותה הייחודית של ד"ר אורית אבנרי את דמותה של אסתר במגילה. אבנרי מציעה "קריאה כפולה" של מגילת רות
בגיליון הקודם, עמדנו על דמותה של אסתר ההולכת וצומחת למול עינינו גם כאישה וגם כמנהיגה. מעמדה של אסתר בולט בכל הנוגע לנפילת המן, לו תורמת
