כל המאמרים במדור על סדר היום

בשעה שנימק איוב את הדרך האמונית לאורה הוא הולך, טען כי לא זו בלבד שהוא נאמן לדרכו וניצב מול ריבונו של עולם, אלא גם כי

("וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, לְאַהֲבָה אֶת ד' אֱ-לֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם" – בין הראשונים ישנה מחלוקת

ההודאה על הטוב שגמל הקב״ה עמנו, המוטבעת במקרא ביכורים שבתחילת פרשת השבוע, היא בעלת שני פנים. האחד – הכתוב במפורש – הוא הקריאה לכל אחד

הפער בין הציר המוסרי והערכי ובין הביולוגיה והטבע ה"עיוור" מפגיש אותנו בצומת עולמות, שאנו חיים בתוכם בסתירה. הצד המוסרי והערכי עולה בשני מישורים. מישור אחד,

אפשר להתייחס אל תהליכים ביולוגיים כאל תהליכים ביולוגיים בלבד. לא לתת להם שום משמעות, מלבד העובדות הפרקטיות – ובעיקר היגיינה והקשור בה. זו הדרך בה

ישיבות ההסדר – כשמן כן הן. הן הסדר. הן הסדר בין שתי משימות עילאיות שאנו מאמינים שחובה עלינו למלא את שתיהן. האחת – תלמוד תורה,

אוהל מועד – למילה "מועד" יש שתי משמעויות. השימוש המקובל במילה נעשה בשדות השיח של מושגי הזמן: חגים ומועדים, מועדים לשמחה וכדו'. אולם בפרשתנו אנו