כל המאמרים במדור שעת מחנך

כשהייתי תלמיד בישיבה התיכונית הייתה לנו את תקופת ה'טרנדים:' כמה תלמידים היו מביאים פריט לבוש 'נחשב' לבית הספר ותוך פחות משבוע וכבר ראית את אותו

מה מצב החירות שלנו? כמה פעמים ביום אנחנו בודקים מיילים, שולחים הודעות בוואטסאפ ומסתכלים בדאגה במכשיר שלנו בכדי לוודא שלא החסרנו שום דבר? במוצ"ש יואב

  אני מסתכל על תמונתו של אלרועי בן שבת ז"ל, הנער בן ה-13 ששם קץ לחייו, ולא יודע מאיפה להתחיל. אולי מאין ספור הפלשבקים שאני

במוצ"ש פגשתי את חבר שלי, שגר במושב מבוסס ליד הרי ירושלים. בפגישה בבית קפה ירושלמי הוא שיתף אותי שהוא לא כל כך יודע מה לעשות.

אתם לא צריכים לחכות שהילדה שלכם תפתח הפרעות אכילה בשביל שתתעוררו ותבינו שהיא מתעבת את מה שהיא מייצגת. את הגוף, הפנים, האישיות. את מי שהיא

אם אתה רוצה להגיד לאשתך שאתה אוהב אותה אז פשוט תגיד לה את זה. היום. לא מחר. כי מי מבטיח לך מה יהיה מחר? נועם

לא חלמתי שאלו יהיו ההשלכות של הטעות ה'קטנה' שלי. כמה כאב, צער ועוגמת נפש שנגרמו לתלמיד הזה בגלל שלא הייתי מספיק מרוכז      

במקום מכתב סירוב שנלקח מפס ייצור תעשייתי ונשלח לעשרות תלמידות, הוא נתן להן יחס אישי ולימד אותנו שזו אומנות גדולה לדחות נשמות יקרות, ובכל זאת

בשבוע שעבר יצאו חלק מתלמידי שכבת ד' בבית ספר קשת שוהם ל'מבצע דוגו'; זמן קצר לאחר עלייתו לארץ דוגו טייל בשוק מחנה יהודה בירושלים וראה כדורי פלאפל מיטגנים בשמן.

'אני עד עכשיו מזועזעת שפספסנו את המצוקה הזו של הילדה שלנו. שחשבנו שהכול בסדר. שלא חקרנו ושאלנו אותה איך הולך' בין המכתבים שאני מקבל, יש