שנת הלימודים נפתחה ועשרות אלפי הורים בהתרגשות ובציפייה שרק יהיה לילדים שלהם טוב בבית הספר. אנחנו נעשה הכול בשביל הילדים שלנו: אם זה לנסוע שעתיים
אתם מבינים איך נוצרים אלופים? מאיזה חומר הם יצוקים? כמה קשיים וניסיונות הם צריכים לעבור בכדי לחשל את הגוף שלהם, אבל יותר מזה, את הנשמה
השבוע סיפר צוריאל גביזון ממייסדי 'עת לאהוב' של מיזם 252 (הוא יצא ל-252 דייטים עד שהכיר את אשתו) על שיעור לחיים שקיבל לפני 16
נתקלתי בעוד סיפורים כאלו של אנשי חינוך שבטעות שיבחו תלמיד או תלמידה מבלי שהגיע להם ומאותו רגע חוו בשינוי מדהים לטובה כולנו מושפעים מחוות דעת
"יוצא שלמשך 40 דקות במשך השנתיים האחרונות היית במצב של 'במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד', ועל כך אני מקנא בך" לפעמים
"יאללה", אמרתי לילד הבכור שלי: "מחר אתה ואני הולכים למסע של כמה ימים ב'שביל ישראל'. נלך את קטע 6: מעין נון לכנרת מושבה". הילד שלי
הזמנים היקרים האלו בהם הילדים משגעים אותך ומטריפים לך את המוח יעברו הרבה יותר מהר ממה שאתה חושב, והנה הם מתבגרים שכבר מסתדרים לבד ואל
"אני קוראת מכאן לכל ההורים לגלות אחריות ולא להניח שאם אין חדשות אז המצב טוב… ש-'נו ניוז' = 'גוד ניוז'" מתחילת השנה סימנתי אותו כאתגר
יש בעולם הזה דברים חשובים יותר מאשר מהירות והספק. דברים שקשורים לניסיון ולוותק, לרגש ובעיקר לאנושיות לפני שנה היה לי תלמיד שהיה מתקשה
בעוד רגע תצאו, תלמידיי היקרים, בפעם האחרונה מהכיתה, ואני אשאר שם לבד עם הלוח והטוש והמחשבות הטורדות שיצעקו לי: יש עוד כל כך הרבה דברים
