כל המאמרים במדור שעת מחנך

נראה לי שתזדהו עם השורה הבאה: יש רגע כזה כמעט בכל סוכה משפחתית. ילד אחד מתלונן שחם לו. השני מודיע שיש יתוש. השלישית רוצה לחזור

בואו נדבר על המשפט שאנחנו אומרים לילדים שלנו הכי הרבה בימים האלה: "שנה טובה". והאמת? אנחנו באמת מתכוונים לזה כשאנחנו מאחלים את האיחולים האלו למתבגרים

יש רגע כזה בערב החג שבו הבית כולו מתמלא הבטחות: המפה הלבנה נפרשת, הרימונים מקבלים מקום של כבוד, הדבש מחכה לתפוח, הילדים מתלבשים קצת יותר

השבוע פתחתי עוד שנת לימודים כמחנך בישיבה התיכונית שלי בפתח תקווה. ההתרגשות הזו, שחוזרת בכל סוף אוגוסט מחדש, תמיד מביאה איתה מערבולת של מחשבות: תוכניות

יש שיעורים שילדים זוכרים למבחן, ויש שיעורים שהם זוכרים לחיים. קיבלתי סיפור לפני שנים על מחנך בכיתה ו' באחד מבתי הספר בקריות שהתכוננו שם ל"יום

גללתי השבוע באיזה מקום של 'מוטיבציות יומיומיות' ונתקלתי בתובנה שגרמה לי לעצור את מרוץ היום: דובר שם על מחקר מרתק של אוניברסיטת 'הרווארד', מחקר נדיר

כביש 6, צהריי יום חם. תחנת הדלק 'אלונית'. המקום שבו חצי מדינה עוצרת לרגע, קונה אייס קפה במחיר מופקע, מחליפה מבטים עייפים בין הורים מותשים

זה מתחיל בשיחת גינה תמימה של אחה"צ, או במפגש הקבוע בבית הכנסת מייד אחרי תפילת מוסף: "אז מה, איפה הייתם בקיץ?". פעם, התשובה הטבעית והסבירה

אם יש משהו שמטריד אותי מאוד, כשאני פוגש שמיניסטים ושמיניסטיות רגע לפני שהם יוצאים לחיים האמיתיים, זו העובדה שאנחנו מלמדים אותם לבגרות ב-5 יחידות מתמטיקה,

תשעה באב כבר מאחורינו, אבל הקיץ רק מתחיל בכל העוצמה: זה הרגע שבו נמל התעופה בן-גוריון מתמלא במאות אלפי בני נוער ומשפחות שאורזים מזוודות, תופסים