כל המאמרים במדור שעת מחנך

אין לי מושג איך השערורייה הזו התרחשה, אבל רק עכשיו יצא לי לקרוא את ספרו הנהדר והמשובח של חילי טרופר, "מקום בעולם". מעבר לכמה מילים

"סליחה". נראה שאין בעולם מילה אחת שמלאה בכל כך הרבה משמעות. רק השבוע עם ישראל ציין את הטראומה הקשה ביותר שלו, וחלק מהציבור עדיין מחכה

אם הימים הנוכחיים לא מספיק מאתגרים אותנו, אז הגיעה הידיעה שזעזעה את כל הארץ: מנדי בולטון בן ה-13 נפטר במסיבת בר מצווה לאחר שחווה התקף

לפני כמה שנים, כשהייתי מחנך בבית ספר יסודי בירושלים, יצא לי לקבל שיחה מאבא אחד באחת עשרה בלילה. עזבו רגע את עניין הגבולות ואת זה

בעוד עבור כל עם ישראל ראש השנה נקשר כחג של תפוח בדבש, התחדשות ושופינג, עבור חלק מהרווקים מדובר בחתיכת סיוט מתמשך איך שלא הופכים אותו.

בעוד כמה ימים אלפי מורים בישראל יגיעו לאסיפת הורים. הם יישבו על כיסאות בחצי גורן, והמחנך של היקר להם מכל, הילדים שלהם, יציג את עצמו ויסביר להם

שנה ראשונה בעבודה כמחנך כיתה ו', פז"ם של יתוש, וכנראה גם מורכבות אינטליגנטית של אמבה, רק בלי המוח – ואני עומד מול הכיתה החדשה שלי,

אחת מהתופעות היותר אומללות בעיניי מתרחשת בכל סוף שנה כאשר אלפי שמיניסטים נרגשים עושים את דרכם לעבר מסיבות הסיום של סוף שנה המכונות "נשף". זה

לא תאמינו, אבל כבר יש הורים שמתחילים לספור את הימים לאחור ושואלים את עצמם מתי יגיע אחד בספטמבר. מעבר לטרלול שנוטף מכל פינה במרחב האישי והציבורי שלנו,