מארגני התפילה צדקו בהחלטתם שאין לקיים מניין בלי הפרדה עם מחיצה מסוימת כפי שנקבע בפוסקים, וכפי שנעשה בשנים עברו חג הסוכות הוא המקור ההלכתי להפרדה
לא ייתכן שהציבור יצטרך לשאת בהוצאותיו של אדם שמכניס את עצמו לעוני במודע ובכוונה כפי שעולה מדברי הרמ"א ופוסקים נוספים, בעבר לא היו מצויים אתרוגים
אנו מציינים בימים אלה יובל למלחמת יוה"כ, שהייתה מן הקשות שידענו, ונותרה בתודעה הלאומית שלנו כצלקת טראומטית. המלחמה יצרה רעידת אדמה, שהשפיעה ומשפיעה עד היום
כאשר קוראים את פרשיית המועדות בחג הסוכות ניתן לראות כי מצוות הסוכה מוסברת כזיכרון ליציאת מצרים. לעומת זאת, מצוות ארבעת המינים אינה מוסברת אלא מחוברת
נתפלל שהמשבר יצמיח הזדמנויות לחידוש החוזה החברתי שלנו, כך שנוכל להגיע למחוזות טובים יותר בעת שאנו מברכים את ברכת המזון בסוכות אנו אומרים: "הרחמן הוא
שיחה שהתרחשה לפני שבועיים, בבית קפה ב'איירפורט סיטי'. כל השמות בדויים. "תשמע", אמר לנו כרם: "אני לא יודע למה, אבל השנה אני מתלבט לגבי הסוכה.
יהודים שפינו את גופתה מצאו בתוך אגרוף כף ידה פתק בו נכתבו בעברית המילים "חזק ואמץ" "לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי… כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה
בשפה ציורית אפשר אולי לומר שהמעבר בין יום כיפור לסוכות הוא מעבר מעיסוק באיכות החיים לעיסוק באיכות הסביבה. שניהם חגים של התבוננות- פנימה והחוצה. בעוד
מצוות הישיבה בסוכה מופיעה בפרשת אמור שבספר ויקרא "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים". מהמילה 'תשבו' למדו חכמים שמצוות הישיבה בסוכה משמעותה מגורים בסוכה כדרך שאדם יושב בביתו
השנה אנו קוראים את פרשת האזינו בשבת שבין יום הכיפורים לסוכות. נוכל לראות איך הפרשה מחברת את הימים הנוראים לחג הסוכות. יום כיפור הינו בחינת
