כל המאמרים במדור התוועדות עם מרדכי

את המדור הנוכחי אני כותב על הרצפה תוך כדי שעובדי חברת ההובלה מעמיסים ארגזים. מעבר דירה הוא מאורע משמעותי גם כשהוא מתוכנן מספיק זמן מראש,

רחוב "שלום עלייכמו" בפאתי אומן. רחוק ממוקדי הבלגן. אני יורד עם הבן שלי מהטקסי בשעה מוקדמת ומבין שהגעתי ראשון. אי ודאות. אף אחד לא עונה

  ט"ו בשבט לפני שנתיים. חברי שמוליק ג. נוחת בקייב עם שלושה בני משפחה למסע בכפור הלבן של אוקראינה. כשהנהג מכריז: "אוסטרהא" החבורה מבקשת להגיע

כל מה שיפה ואמתי בחיים, אפשר לבטל במחי יד, בשאלה קטנה, בהטלת ספק, בצקצוק או הרמת גבה. ההחלטות הגורליות ביותר של אדם, אינן נעשות מתוך

בשנות השמונים מעלה תאטרון החאן הצגה נועזת של המחזאי יוסי יזרעאלי, כשברקע ארוע של לויה. במרכז התאטרון הוצב ארון הקבורה שלו עצמו ואת פני הצופים

  באבניו M בברוקלין, סמוך ונראה לשדרת "אושן פארקווי" הסואנת, שוכן בית הכנסת של ראביי הרבסט. מלבד ספריה ענקית, מנינים, חדרי לימוד ומקווה טהרה, אפשר

בגל הראשון של המגיפה התפרסמו המון תובנות לימי קורונה. מאמרים בלי סוף עלו ברשת ובעיתונות הכתובה על ההשראה, על הלימוד המדויק לתקופה הזאת, על הבשורה

לפני שנים, יצא שנקלעתי באישון לילה עם קבוצת אמנים, לקברו של ר' אשר פריינד. "ר' אושר", שיום פטירתו במוצאי יום הכיפורים, היה דמות לא מיינסטרימית

כל מי שגידל פעם תוכונים, מכיר את התספורת המעניינת. לא עושים להם פוני או קוקו, אלא את הנוצות של הכנפיים נהוג לחתוך קצת מידי פעם

בזמנו של רבי מנחם מענדל מויטעבסק, שעלה לארץ והתיישב בטבריה, היתה מגפה גדולה. כולם היו סגורים בביתם מפורים ועד חג השבועות. אחד מתלמידיו הלך לטבול