כל המאמרים במדור ערך מוסף

מייד לאחר מלחמת עמלק בבני ישראל, מופיעה הצטרפות יתרו אליהם. מייד לאחר: "וַיָּבֹא עֲמָלֵק", מגיע "וַיָּבֹא יִתְרוֹ". הפרשן הראשון שעמד במפורש על סמיכות זו היה

בצאת ישראל ממצרים, התחילו לקנן בליבם חששות ופחדים שמעוררים תמיהות וטעונים הסברים. הם היו אמורים ללכת לארץ ישראל במסלול קצר יחסית העובר בחלק הצפוני של

אחרי סדרת המכות של פרשת וארא, שבכולן, פרט למכת השחין, פרעה הכביד את ליבו בעצמו, מגיעות המכות של פרשת בא, בהן ה' מחזק את לב

שבע המכות שספגה מצרים בפרשת וארא מותירות אותנו תוהים ומשתאים לנוכח העמידה האיתנה של העם בקשיים ובסבל. עמידת פרעה מוסברת בכך שה' הכביד את ליבו,

אילו היה משה בא בימים אלה ומעמיד עצמו לבחירות להנהגת האומה, הוא היה זוכה מן הסתם לקיתונות של ביקורת, והיה נפסל על-ידי הציבור כמו גם

אפשר היה לחשוב שמדובר בהפי אנד קלאסי. יעקב אבינו מבלה את שנותיו האחרונות במצרים בחברת כל בני משפחתו, החיים ביחד, באושר ובעושר, בשמחה ובאחדות. הרושם

החלטת יעקב לרדת מצרימה נראית מובנת מאליה, שכן בפגישת בנו האהוב יוסף שעלה לגדולה הוא יגשים את חלום חייו הגדול ביותר מאז היום הנמהר בו

מושג הנס עומד במרכז ימי החנוכה, ומושג הניסיון מתבלט מפרשות יוסף בתורה. בין נס וניסיון אין לכאורה כל קשר, אך האמת היא שזיקה הדוקה ביניהם.

יעקב זכה לשורה של הצלחות במלחמה רב-זירתית: הוא שרד את המאבק במלאך, צלח בשלום את המפגש עם עשיו, ושני בניו היכו באנשי שכם ואיש לא

הפירוד הארוך והכואב של האחים התאומים יעקב ועשיו, הגיע לסיומו בפגישה רוויית נשיקות ודמעות: "וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַׄיִּׄשָּׁׄקֵ֑ׄהׄוּׄ וַיִּבְכּוּ" (לג, ג-ד).