כל המאמרים במדור ערך מוסף

התורה קבעה כללים ברורים לזיהוי טומאה או טהרה בבהמות ובדגים, אולם לגבי העופות כתבה רק שמות של עופות שאסורים באכילה. שניים מהם זכו לדרשות מקוריות

קורבן התודה שמופיע בפרשתנו בא תמיד כקורבן יחיד, ובכך הוא מפנה את תשומת ליבנו גם למצבים שבהם אנשים צריכים להודות בתור יחידים, אף שהתרחשה צרה

כיצד אפשר לשמוח בפורים כשאנו מלאי כאב על החטופים, רואים לנגד עינינו את הפצועים, עטופים בענני דאגה לחיילינו ברצועת עזה, עדים לאלפי עקורים, ובליבנו חרדה

מלאכת המשכן הסתיימה "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה'", ומשה ממעשה עמו התבשם. הוא בירך על המוגמר וכה אמר: "יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם" (רש"י, לט, מג).

יותר מ-20 פעמים מכונים בני ישראל בכינוי "עַם" בפרשת חטא העגל. אולם, בפתיחת פרשתנו משה רבנו לא מקהיל את "הָעָם", אלא את ה"עֵדָה". השוני הלשוני

לא פחות מארבע פעמים מוזכרת בפרשת "כי תישא" קשיות העורף של עם ישראל. בשלושה אזכורים ה' מודיע למשה שבגלל תכונה זו ברצונו להשמיד את בני

בין כל בגדי הכהונה שבפרשה, יש שלושה שהתורה מציינת שהם צריכים להיות על חלק מסוים בגופו של הכהן הגדול: על הציץ נאמר שהוא חייב להיות

"הכל ברור", אמר משה לה' כ"שהיה הקב"ה מראה לו בהר היאך יעשה את המשכן", "רק עם המנורה", הוא הוסיף, "יש לי בעיה": "כיון שהראה לו

שני נושאים המופיעים בסוף פרשתנו לא קשורים לכאורה למשפטים שלפניהם, לא לציוויי המשכן שאחריהם ולא זה לזה. האחד: הבטחה שאם עם ישראל ישמע בקול ה'

בחופות של זמננו יש לא מעט זוגות שרוצים שלל אפקטים שילוו את הטקס, כגון לפידי אש בדרך לחופה, פתיתונים (קונפטי) שאופפים את הזוג, מערכת הגברה