כל המאמרים במדור ערך מוסף

הפער בין הרעיון הגדול לבין העיסוק בפרטים הקטנים בא לידי ביטוי קיצוני בחג הפסח. הרעיון הגדול של החג הוא החרות, אולם ההכנות לקראתו כרוכות בעיסוק

בעיית הבדידות היא אחת הבעיות המרכזיות של האדם בתקופה המודרנית. בעבר אנשים חיו רוב חייהם בחיק המשפחה ובחברת שכנים וידידים, ובמקום המגורים כולם הכירו את

פרשנויות רבות ומגוונות ניתנו לחטאם של נדב ואביהו. אחת מהן קובעת שהם נכנסו לאהל מועד שתויי יין. המדרש לומד זאת מכך שמיד לאחר סיפור מותם

מספרים על אדם שהיה בדרכו לפגישה חשובה במרכז תל-אביב, ובעודו מחפש חנייה הבין שהוא מאחר לפגישה איחור קריטי. באופן ספונטני פרצה תפילה ממעמקי לבו: "אלוקים,

מלחמת עמלק הסתיימה בכי טוב: "וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב" (שמות יז, יג), ובשוך הדי הקרב בנה משה מזבח "וַיִּקְרָא שְׁמוֹ ה'

לאחר חודשים ארוכים של עבודה קדחתנית וציפייה דרוכה הושלמה הקמת המשכן. עם השלמת המלאכה התכוננו אהרון ובניו במשך שבעה ימים לקראת התחלת העבודה בו, וכשהגיע

שלא כדרכה פותחת התורה את פרשת נגעי בתים באמירה: "כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן", בעוד שבדרך כלל נאמר "כי תבואו אל הארץ”. השם "ארץ כנען"

תחילתה של פרשת השבוע, 'אמור', מציבה בפנינו אתגר קשה, כאשר היא מפלה ומדירה בעלי נכויות מעבודת המקדש, וקובעת שכהן בעל מום שיעבוד עבודה חילל בכך

לחלק השני ב'משנה תורה' קרא הרמב"ם 'ספר אהבה'. זהו שם מפתיע, כי לכאורה אין כל קשר בין התכנים של הספר ובין מושג האהבה. בספר הזה

ההכנות להילולת ל"ג בעומר במירון בעיצומן, ובעוד ימים אחדים יפקדו רבים את קבר הרשב"י, בתמימות, בחמימות ובהתלהבות. אל ההילולא ששורשיה זוהרים בקדושה, השתרבבו בשנים האחרונות