כל המאמרים במדור ערך מוסף

  הפעילות במרחב הציבורי בישראל הצטמצמה מאוד בתקופה האחרונה, ודומני שיש רק סוג אחד של פעילות שלא הצטמצם כי אם התעצם, וזו האלימות. חדשות לבקרים

רובנו מדוכדכים מן הסתם מהפלגנות הרבה בישראל, אשר מוצאת את ביטויה החריף בזירה הפוליטית שבחרה שוב בבחירות. היינו שמחים לראות חברה פחות מפוצלת, המלוכדת סביב

  רוח של אחדות שורה בפרשתנו, והיא עומדת ביציבות על ארבע רגליים: ערבות הדדית, אמפתיה, מיגור השנאה ושוויון. הערבות ההדדית מיוצגת בדברי יהודה בפתיחת הפרשה

לעתים נדירות יחסית מזדמן לקרוא את הפטרת פרשת מקץ שעוסקת במשפט שלמה, שכן ברוב השנים שבת מקץ חלה בחנוכה, וקוראים בה את הפטרת חנוכה. הדמיון

חתירה לשלמות היא תכונה מאוד לא מושלמת. הפרפקציוניסט עלול להימנע מביצוע פעולות נכונות, בשל חוסר ביטחון שיצליח להשלים אותן. האמת היא שלעיתים צריך לנסות ולעשות,

  הרגע הגדול מתקרב עם פחד גדול ועם הרבה חששות בלב. 22 שנים חלפו אך האיום של עשו: "יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב

  פתאום קם אדם בבוקר ומגלה ש"הנה היא לאה", וכשהתברר לו, ליעקב, שהוא עשה את כל ליל נישואיו עם האישה הלא-נכונה, הוא פונה בקובלנה לאבי

  חז"ל לימדו ששלושת האבות תיקנו את שלוש תפילות היום-יום (ברכות כו:), אולם יצחק הוא אב התפילה המובהק. תפילת השחר המיוחסת לאברהם רק רמוזה במילים:

  נישואי רבקה ליצחק תופסים את מרכז הפרשה, ומטבע הדברים ממקדים אליהם תשומת לב רבה. אולם בסוף פרשתנו אנו קוראים גם על נישואי קטורה לאברהם

  כל רכב צריך דוושת דלק כדי להאיץ ולנוע קדימה, ודוושת בלמים כדי להאט ולעצור. גם בנפש האדם מתרוצצים שני כוחות: האחד מאיץ לפעולה, והאחר