כל המאמרים במדור ערך מוסף

  חז"ל לימדו ששלושת האבות תיקנו את שלוש תפילות היום-יום (ברכות כו:), אולם יצחק הוא אב התפילה המובהק. תפילת השחר המיוחסת לאברהם רק רמוזה במילים:

  נישואי רבקה ליצחק תופסים את מרכז הפרשה, ומטבע הדברים ממקדים אליהם תשומת לב רבה. אולם בסוף פרשתנו אנו קוראים גם על נישואי קטורה לאברהם

  כל רכב צריך דוושת דלק כדי להאיץ ולנוע קדימה, ודוושת בלמים כדי להאט ולעצור. גם בנפש האדם מתרוצצים שני כוחות: האחד מאיץ לפעולה, והאחר

  לפי פשט המקרא העימות שהביא להיפרדות אברהם מלוט היה על שטחי מרעה: "וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב" (יג, ו,

למעלה משנה שהו נח ובני ביתו בתיבה. הם נכנסו אליה ב-י"ז מרחשוון, ויצאו ממנו בכ"ז מרחשוון בשנה שלאחר מכן. נח זכה בוודאי למבול של ניסים

בסיפורו של פרנץ קפקא "לפני החוק", מסופר על בן כפר שרוצה להיכנס בשער החוק, אולם הוא רואה שיש שומר גדל גוף ומצויד היטב העומד בשער

חג הסוכות נפתח השנה בחפיפה עם יום השבת, ולשתי המצוות הללו קווי דמיון רבי משמעות. האדם אמור להיכנס לשבת מתוך הרגשה שכל מלאכתו עשויה, ובדומה

מהו האדם – עפר ואפר או נזר הבריאה? התשובה המלאה היא: גם וגם. יום הכיפורים מחדד תשובה זו ומביאה לשיאה. מצד אחד, אנו מרגישים ביום

מגפת הקורונה שונה אמנם מנגע הצרעת שבפרשתנו, שכן לפי הדעה המקובלת בישראל, הצרעת המתוארת בתורה איננה מחלה מדבקת רגילה, וכדברי הרמב"ם "היא אינו ממנהגו של

דומה שמעולם לא עמדנו בפני פרדוקס גדול כל כך בחיינו הדתיים: אנו עומדים לחגוג את חג החרות, כאשר אנו משוללי חרות, כפי שלא היינו מעולם.