כל המאמרים במדור ערך מוסף

אילו יכולתי הייתי מתייצב לפני כיסא הכבוד ותובע את עלבונו של משה רבנו: פנחס ובנות צלפחד זכו לשכר טוב משמים על יוזמותיהם, ומדוע משה רבנו

"לפחות את עשרת הדיברות אני מקיים", כך חושב מן הסתם כל שומר שבת מצוי. אולם ביטחון זה מתערער כשמגיעים לדיבר האחרון: "לא תחמוד". לדברי אבן

תוך זמן קצרצר לאחר מכת בכורות החל המהלך: כל הבצק הלח, בתוך התרמילים היה מונח, ויהי בשלח, העם ברח והלך. לא חלפו אלא שבעה ימים,

ראוי לזרות אור על מכת החושך, שכן מיקומה כמכה שלפני האחרונה מלמד שהייתה זו מכה קשה ביותר, והדבר מעורר תמיהה, שכן בניגוד לכל שאר המכות,

חידה בלתי פתורה הותירה לפנינו התורה בפתח פרשת "וארא". נאמר בה: "וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים

אילו היה משה בא בימים אלה ומעמיד עצמו לבחירות להנהגת האומה, הוא היה זוכה מן הסתם לקיתונות של ביקורת, והיה נפסל על-ידי הציבור כמו גם

שנאה, נקמה, ג'נוסייד והאשמות חמורות נוספות מוטחות לא פעם במצווה על מחיית עמלק. ואכן, יש דרשנים שעלולים לנצל את שבת 'זכור' להשתלחות של שנאה בקבוצות

פעמים רבות עלי לעזור לחתן הנרגש בטקס החופה באמירת המשפט המסובך "הרי את מקודשת לי" וכו'. אני מקפיד להימנע מלומר את המילה "לי", שהרי הכלה

"למי, למי יש יותר כבוד?” שאל דן אלמגור בשיר ששובץ במחזמר 'קזבלן'. אכן כבוד בסיסי הוא מצרך חיוני, על אף שהוא בלתי נראה, לא קונים

בלבול ומבוכה אחזו בעם ישראל עם הגיעו אל קרבת ים סוף, כשהתברר שמצרים רודפים אחריהם. כשהם נתונים בסכנה קיומית בין המצרים ובין הים, צצו בקרבם,