בעיית הדיבור השלילי הייתה בעיה מהותית בגלות מצרים. ירידת בני ישראל למצרים החלה בדברי יוסף על אחיו: "וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם", דברים
מבין השיטין של פרשת 'ויחי' מבצבצת ועולה דמותו של הגיבור היהודי המופלא ביותר אי פעם, הלא הוא שמשון הגיבור, שעלילות גבורתו התרחשו בעיר עזה וסביבתה.
בעוד יום השואה עוסק בשואה במבט כללי, ביום הקדיש הכללי נהגו אומרי הקדיש להתמקד ביחיד שלזכרו נאמר הקדיש. להתמקדות ביחיד יש ערך בפני עצמו, ולפעמים
ברוב השנים קוראים את פרשת מקץ בחנוכה, ומפטירים בספר זכריה. השנה נקרא את הפטרת הפרשה שמתארת את משפט שלמה. הדמיון בין הפרשה להפטרה בולט ביותר:
הגבורה הנשית של זמננו עלתה ובלטה לנגד עינינו בתקופה שבין שמחת תורה לחנוכה השנה, והיא מחידושי המערכה הצבאית הנוכחית. תופעה זו מתחברת למקום המיוחד של
עמי תבל נוטים לבחון את מעשיה של מדינת ישראל בזכוכית מגדלת, ונוקטים מדיניות של איפה ואיפה בביקורת שלהם עלינו. מה באמת צריכה להיות עמדתנו: האם
"אויב גלוי הוא קללה, אבל מעמיד פני ידיד גרוע ממנו", כך אמר המדינאי האמריקאי בנג'מין פרנקלין. יעקב אבינו בוודאי חשב משהו דומה, כאשר ברח מהאויב
לא קל לבוא אחרי אברהם אבינו. אברהם היה פורץ דרך ומהפכן גדול, שפתח דף חדש בהיסטוריה האנושית. יצחק עלול להיחשב רק כחוליית ביניים בין האבא
פרשת 'חיי שרה' נקראת תמיד בשבת שמברכים בה את ראש חודש כסלו, והדבר מזמין אותנו למצוא קשר בין דמותה של שרה ובין נושא החודש. חודש
מספרים על אנגלי, צרפתי וישראלי שנתפסו ונקשרו על ידי קניבלים בג'ונגל, ובבקשתם האחרונה לקראת הוצאתם להורג האנגלי ביקש בירה, הצרפתי רצה יין, ואילו הישראלי ביקש
