
אופנה – זו לא מילה גסה
מפרשי המקרא עמדו על משמעותה של כתונת הפסים בסיפור המכירה של יוסף – על מה ולמה העניק יעקב כתונת פסים ייחודית לבנו? האם רק כדי

מפרשי המקרא עמדו על משמעותה של כתונת הפסים בסיפור המכירה של יוסף – על מה ולמה העניק יעקב כתונת פסים ייחודית לבנו? האם רק כדי

סיפור יוסף ואחיו נפתח בפסוקים הבאים: "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת

הפתיח של הפרשה מפגיש בין שתי חזיתות תובעניות ומורכבות בחייו של יעקב, חיי המעשה ובניין המשפחה. "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען. אלה תולדות
"ולא יכלו דבר לשלום" – קשה למצוא מילים עוצמתיות יותר המתארות את שורש הקרע, הפילוג, המכירה וההפקרה מאשר מילים אלה. יש להם כמובן רקע, וחז"ל

אחד הסיפורים המופלאים בתורה הוא פרשת חייה של רחל אמנו. בראשית הדרך נגלית לפנינו דמותה התלותית. "בתו של" לבן הארמי, "אחותה של" לאה, "אשתו של"

בין ענייני הפרשה חבוי פסוק שנוהגים לעבור עליו מהר: "ויהי בשכון ישראל בארץ ההיא, וילך ראובן וישכב את בלהה פילגש אביו" [בראשית לה;כב]. חז"ל

כמה אמת, עוצמה וגודל יש במילה אחת קטנה – קָטֹנְתִּי. בשיא המתח, עשרים שנה אחרי הבריחה והניתוק מהבית, כאשר הוא עושה את דרכו חזרה הביתה

מאבקו של יעקב אבינו הוא מאבקו של עם ישראל בכל הדורות. עמידתו בפני מלאכו של עשיו הינה אב-טיפוס לעמידתנו בכל שנות הגלות. יש 'נשמות טובות'

המילים: "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ" (לב, כה), אינן מתארות, להבנתי, מצב רגעי, אלא משקפות גם חוויה קיומית הולכת ונמשכת בחייו של יעקב אבינו, שהבדידות הייתה חוויה
יעקב מתכונן לקראת המפגש עם עשיו אחיו. במשך עשרים השנים ששהה יעקב בבית לבן לא עלה שמו של עשיו ולא הובע חשש מפני מפגש עתידי