"וַתֵּרֶא רָחֵל, כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב, וַתְּקַנֵּא רָחֵל, בַּאֲחֹתָהּ…" (בראשית ל', פס' א'). פסוק קצר וטעוּן טמון בפרשה. אחות מקנאה באחותה. רובנו חונכנו, באופן גלוי
המציאות ההיסטורית של העם היהודי נוסדה ונוצרה כך – לאחר השלב הראשון של האבות והאימהות, הגיע שלב יצירת העם, וזה נעשה באמצעות שְׁנֵים עָשָׂר
כבר הזכרנו יותר מפעם את השיעור שלימד אותנו רבי יעקב הלוי איש ירושלים: אם חלילה באמצע שיעור, הצגה או קונצרט יעלה לפתע על הבמה חתול
"מודעות" היא מילת קסם בדורנו. שיח רב נפוץ על המניעים של האדם, על ההבנה מה מפעיל אותו, מדוע הוא עושה מה שהוא עושה, האם הוא
במילים אלה בחר ראש הממשלה מנחם בגין ז"ל לנכון לקרוא ליהדות התפוצות בנאומו הראשון כראש ממשלה (ד׳ בתמוז התשל״ז): "אני קורא לאזרחי ישראל שעזבו
"כגודל הקרקע מתחת לרגלינו, כן גודל השמיים מעל לראשנו" (חיים נחמן ביאליק). בפרשת השבוע אנו קוראים על חלום יעקב. בחלומו, מוצב סולם ארצה וראשו בשמיים.
יעקב יוצא לדרכו במצוות אביו ואמו, ומבקש לו את דרכו. הדרך ארוכה, ובמסעו מתוארת תחנה, שלא נראית מתוכננת. שמה לא ידוע, וסיבת העצירה בה אינה
דרך ההדבקה העיקרית של נגיף הקורונה היא שהייה קרובה לנשא. חללים סגורים או אוורור לקוי מגדילים את סיכון ההידבקות, כמעט פי 20 מאשר מקומות פתוחים.
במהלך לימוד מסכת עירובין גלינו את משמעות מקומו של האדם, כפי שבא לידי ביטוי ביום השבת. מקומו של אדם הוא ביתו הפרטי, אבל יכולים שכנים
פתאום קם אדם בבוקר ומגלה ש"הנה היא לאה", וכשהתברר לו, ליעקב, שהוא עשה את כל ליל נישואיו עם האישה הלא-נכונה, הוא פונה בקובלנה לאבי
