כל המאמרים במדור ויקרא

ל"ג בעומר בפתח והוא מבשר באופן רשמי על חידוש עונת החתונות. לכבוד כך אני רוצה להתייחס לעניין זהות עורך טקס החופה. היום מקובל שהרב עורך

"'אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו' (ויקרא כא, א). הרי אמירה שני פעמים. משל למה הדבר דומה? לטבח שהיה נכנס

לכהן אסור להיטמא למת. הכתוב אומר (ויקרא כ"א, א') "ויאמר ה' אל משה אמוֹר אל הכוהנים בני אהרן, ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו". למה

בסופה של פרשת אמור באה פרשת המקלל, המבליטה את הנגע הקשה שטמון בקללה – במקרה זה קללת השם – ומביאה לחילול השם, תרתי משמע. פרשה

"ואל יבוא בכל עת אל הקודש" – אחד המאפיינים המרובים שהתורה בוחנת לאורם את ההבדל שבין  עבודת האלילים ובין הליכה בדרכי ריבונו של עולם היא

למי לא יצא לשמוע בשנתיים האחרונות באמצעי התקשורת, את המבקרים של מהלכי המלחמה שואלים רטורית: "אבל מה האסטרטגיה"? לרוב היא נשמעת מפי בכירים לשעבר במערכת

כשהייתי ילד והלכתי לבית הכנסת לא הבנתי מדוע אם אנחנו אשכנזים אנחנו מתפללים בסידורים שכתוב עליהם "ספרד". לקח לי שנים להפנים את האנומליה הזו, שלמרות

בסוף פרשת קדשים קושר הכתוב בין ירושת הארץ לבין שמירה על החוקים והמשפטים, שנתן לנו ה'. "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כׇּל חֻקֹּתַי וְאֶת כׇּל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם