כל המאמרים במדור ויקרא

פרשתנו פותחת בנגע הצרעת באדם, שנגרמת מהחטא החמור של הדיבור להרע: "זאת תהיה תורת המצורע" – זו היא תורתו של מוציא שם רע" (ערכין טו

בסך הכל הדת היהודית היא דת מכילה. לאורך כל ההיסטוריה ניסו קבוצות כאלו ואחרות לבחון את גבולות הגיזרה של היהדות, ועד היכן היהדות יכולה להכיל

ספרתי שנים-עשר טעמים שונים (לפחות) לשם 'שבת הגדול'. ריבוי הטעמים יכול להעיד על חוסר ידע או חוסר בהירות למקור הכינוי וגלגולו. בהקשר זה, יש להבחין

אחד מדיני צרעת הבית הוא שאם לאחר הסגר בן שבוע מתברר שהנגע התפשט – יש להוציא את האבנים הנגועות. וכך נאמר: "ושב הכהן ביום השביעי

במערך דיני הטומאה והטהרה כלולה גם הטומאה הנגרמת לאיש או לאישה כתוצאה מכך שנוזלים ניגרים מגופם. הנוזלים הגורמים לטומאה הם: זרע אצל האיש, דם נידה

מושגי הטומאה והטהרה שייכים לאותו תחום שרבינו סעדיה גאון זצ"ל הגדיר כמצוות השמעיות. לאמור: אין מקום לחפש בשכל האנושי את ההכרעה מפני מה תופעות ביולוגיות

שבת פרשת החודש היא האחרונה מבין ארבעת השבתות המיוחדות, אשר חלה בסמוך לראש חודש ניסן (מגילה כט א). בשבת זו מוציאים ספר תורה שני ובו

העולם העכשווי מציע לנו חיבורים עמוקים שבין גוף לנפש, בין פנים לחוץ. אחת הגישות הבולטות היא ה – mindfulness, "קשיבות", המוגדרת כמודעות והתבוננות במתרחש, רגע

בסבך הדינים העוסקים בנושאי טומא וטהרה, ישנה התייחסות של דינים אלה במקרה של יולדת: "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ