כל המאמרים במדור ויקרא

על ענוותנותו של משה רבנו לומדים גם מן הפסוק: " וַיִּקְרָ֖א אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֤ר ה' אֵלָ֔יו מֵאֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר". רש"י על אתר: "' ויקרא אל משה'

שני סוגים של מנהיגים שעלולים לשגות ולחטוא מוזכרים בפרשת ויקרא. האחד הוא המנהיג הדתי-רוחני, הכהן הגדול, והאחר הוא המנהיג הפוליטי-מדיני, הנשיא. בניסוח הדברים ישנו הבדל

בני ישראל נצטוו על הקרבת קרבנות מן החי בצורה סלקטיבית. מותר להקריב קרבנות מן החי המוגדרים ככשרים בלבד, וגם מתוך אלה, רק חלק מהבהמות, רק

העילה הראשונה להבאת קרבן היא המצווה להעיד. התורה מחייבת את מי שיודע עדות בדבר מה להגידה. וזה לשון הכתוב: "ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה

"אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'" חומש ויקרא, ספר הקורבנות, פותח בפירוט סוגי הקורבנות השונים. מה שמייחד אותם היא הסיומת: "אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה'", החוזרת ארבע פעמים

ספר ויקרא עוסק במצוות הקרבנות, עבודת המקדש והקדושה. נעמוד על ההבדל בין התפיסה המהותית של הקרבן לבין התפיסה הטכנית של ההקרבה, כגורם המקרב את האדם

הכניסה לעולם הקורבנות שבתחילת ספר ויקרא מפגישה אותנו עם אחת התנועות העמוקות ביותר של עבודת ד'. בד בבד עם "לטוב לנו כל הימים" ו"דרכיה דרכי

פרופ' יובל סיני נשיא מכללת אורות ישראל פרשתנו פותחת במילה ויקרא באל"ף זעירא, א קטנה. הכלי יקר מסביר שהדבר נועד להראות לנו שילד צריך להתחיל

הפטרת שבת הגדול עניינה תשובה וגמול (מלאכי ג' ד'-כ"ו). במשפטים ספורים מתואר בה כיצד לפני יום הדין, יבוא מלאך ה' "להכין את הקרקע", כלומר לשפוט