אחת לכמה שנים, ובעיקר כאשר ישנה האטה במשק, עולה מחדש סוגיית עידוד צריכת מוצרי "כחול לבן" כחלק מרצונה של הממשלה להגביר את הפעילות הכלכלית המקומית.
טעמים רבים וחשובים ניתנו למצוות השמיטה שבפרשתנו, אך רובם מתחברים בעיקר לעולמו של החקלאי השומט את אדמתו, ופחות אל האדם המודרני, שמנותק מעבודת האדמה. ברצוני
הגמרא המצוטטת ביותר בימים אלו: " אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא
עיתות חירום מובילות לא פעם לצורך מוגבר במוצר או במצרך מסוים. מצב זה מוביל חלק מבעלי עסקים להפקיע מחירים. לעיתים קיים פעם עצום בין מחיר
אחד מדיני הפרשה עוסק ביהודי שירד מנכסיו ונמכר לעבד אצל גר או אצל גוי – 'וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ וְנִמְכַּר
חמישים אלף שקל. בזיל הזול, על הסכין ועל האגרוף. זה מחירם של חיי אדם בישראל במאה ה-21. או לפחות, זה היה הסכום ששילם אחד הידוענים
עם תום תקופת האבלות ומיעוט השמחה של ימי ספירת העומר ועל רקע אירועי תקופתנו, עולים ביתר שאת הרהורים על הימים ההם והזמן הזה. אחד מהרהורי
מדוע מותר להרוויח ממסחר בחפצים ואסור לעשות רווחים במסחר בכסף? מפני מה התירה התורה לקנות דברים במחיר מסוים ולמכור אותם במחיר גבוה יותר, כמובן בתוך
מפני מה העדויות העמוקות ביותר לפילוג הוא השימוש ב״עין חרוד איחוד״ וב״עין חרוד מאוחד״? מפני מה במקומות בהם מדובר על אחדות צריך תמיד לבדוק מי
אחת הסוגיות החשובות על סדר היום החברתי בעולם בכלל, ובישראל בפרט, היא ההתייחסות לאנשים עם מוגבלות. בעניין זה עברה מדינת ישראל דרך ארוכה. למן המעבר
