פסוק חידתי מצאתי בפרשת השבוע שלנו: "וּבְשֵׁמֹת תִּפְקְדוּ אֶת כְּלֵי מִשְׁמֶרֶת מַשָּׂאָם" (במדבר, ד', ל"ב). במה הכתוב מדבר ומה בא ללמדנו? מבאר הרמב"ן במקום: "וטעם
חידה שנתית. התורה, המקמצת בדרך כלל במילותיה, 'מבזבזת' למעלה מ-60 פסוקים על חזרה מיותרת לכאורה על פרטי הקורבנות הזהים בפרשת הנשיאים. התשובה המקובלת שמה את
אריה ארזי (הכהן) סמנכ"ל באוניברסיטת בר אילן ומרצה לניהול ומנהיגות בפרשת נשא מצווים הכוהנים לברך את ישראל (ו, כג). לפני אמירת הברכה עצמה, שהטקסט המקודש
אחת לכמה שנים טוב להתבונן על העבר ולחזור על אחד מהאתגרים הלא גדולים אך המשמעותיים ביותר כלפי העתיד. תיקוני ליל שבועות נערכים ב״ה בכל מקום.
ספר במדבר פותח במינוי נשיאי המטות, קרואי העדה, ומניית יוצאי הצבא, בני העשרים ומעלה בכל שבט ושבט. מאופן אִזכּוּר שמם של הנשיאים, ניתן ללמוד דבר
שנה שלמה הכינו את בני ישראל לרגל יציאתם למסע לארץ ישראל. ועכשיו, אחרי שנתנו להם את "חוברת ההרכבה" של איקאה, המדריך לנודד המתחיל, הם סוף
את מטרת המפקד בפרשתנו פירש רש"י על אתר: "מתוך חיבתן לפניו, מונה אותם כל שעה: כשיצאו ממצרים מנאן, וכשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים, כשבא
פרשת במדבר מתחילה במפקד אוכלוסין. מניין זה אינו האחרון בחומש במדבר, והוא מתאר את פרטי ושיטת המניין בפירוט רב. המדרשים נותנים על כך את הדעת
טבעו של האדם שהוא רוצה להנציח משהו מעצמו. מבחינה זו ספר 'במדבר' הוא לכאורה ספר עצוב. הוא מתאר אנשים חסרי עתיד שכתתו רגליהם לשווא, הם
שבת זו פותחת את חומש 'במדבר' והיא עומדת בין השבוע שחל בו יום ירושלים והשבוע שחל בו חג מתן תורה. ירושלים נתפסת כמקום המסמל את
